בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפחד להישאר בשוליים

תגובות

בתגובה על "מפלגת בלי" מאת אלון עידן ("הארץ", 10.12)

מרצ נשארה המפלגה הציונית היחידה, אשר מייצגת בגלוי ובלא התחמקות את עמדת השמאל. השמאל בישראל אמנם הצטמק מאוד בעשור האחרון, אבל עדיין יש שכבה גדולה למדי של אנשים הקרובים בעמדותיהם לעמדה שמרצ מייצגת. למרות זאת רק מעטים מהם מצביעים למרצ. כששואלים אותם למה, אנשים אלה מתפתלים ומתפלפלים ועושים שמיניות באוויר כדי להסביר למה הם לא מצביעים מרצ. זה מה שגם אלון עידן עשה במאמרו; העלה טענות מפותלות ומתחכמות נגד מרצ, כאילו יש מפלגת שמאל אחרת המציגה לה אלטרנטיבה.

הסיבה האמיתית לכך שאנשי שמאל בורחים ממרצ היא הפחד להיות בשוליים. הציבור היהודי בישראל הוא קונפורמיסטי במידה קיצונית. הוא מוכן לבלוע לוקשים ולשכנע את עצמו בכל דרך שתהיה ובלבד שיהיה חלק מהקונסנזוס, המסריח אבל חמים כל כך.

האג'נדה הלאומנית-הדתית שהשתלטה על השיח הציבורי בעשור האחרון הצליחה להוציא את המושג "שמאל" אל מחוץ לגדר. די בכך כדי שרוב אנשי השמאל יתרחקו ממרצ כמו מאש וישכנעו את עצמם שגם מפלגת העבודה, או "התנועה", או אפילו קדימה, הן בעצם קצת שמאל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו