גם מיצי שלי שבה הביתה

הכתבה "מיצי שובי הביתה" עוררה תגובות קוראים, שמלמדות שלא רק חיית המחמד המייללת "הולי" שבה מהמרחקים. לאסי - מאחוריך

קוראי "הארץ"
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קוראי "הארץ"

בתגובה על “מיצי שובי הביתה” מאת פאם בלאק

כושר הניווט החתולי

הכתבה על “חתולת בית שאבדה בטיול משפחתי והצליחה למצוא את ביתה ממרחק של כ–300 ק”מ” החזירה אותי לספרו של אנטולי קוזנצוב “באבי יאר” ‏(עליו הוא מעיד שכל שנכתב בו הוא אמת‏). קוזנצוב מספר בו על החתול “טיטוס”, רעו וחברו מילדות, שהורחק בימי המלחמה על ידי סבו ליער מרוחק, מכיוון שלדעתו ניזון החתול מ”לחם חסד”.

בפעם הראשונה הסיע הסב את החתול בחשמלית למרחק 15 ק”מ, ומשזה חזר כעבור כשבוע, נתרתח הסב, שׂם את החתול בשק והסיעו למרחק רב, משם הופיע “רק כעבור שלושה חודשים, אוזנו מדולדלת, כף רגלו שסועה” ‏(תרגום: שלמה אבן שושן, הוצאת “עם עובד”‏).
זהבה שכנאי, תל אביב

הסיפור שלא סופר

לפני שנים, בתהליך של דילול אוכלוסיית החתולים בחצרנו, העברנו כמה מהם למקומות אחרים. בין השאר העברנו צמד מהוותיקים: אחד פיסח והשני עיוור בעין אחת, שהיו חברים בלב ובנפש ואף פעם לא נפרדו, כנראה בגלל גורלם שלא שפר עליהם.

ובכן, הצמד־חמד הוכנס לתוך קופסת קרטון סגורה שהוכנסה לתא המטען של המכונית, שנסגר גם הוא כמובן. השניים שוחררו במרחק של כעשרה ק”מ מהבית, ליד בית אבות ששם מן הסתם יכלו למצוא שלל רב בפחי הזבל.

לאחר שבוע בדיוק הופיעו השניים בחזרה בביתנו ‏(שניהם יחד‏) וכמובן קיבלו חנינה.
כיצד מצאו את דרכם חזרה - הם אף פעם לא סיפרו.
אשר נחמיאס, תל אביב

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ