בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אז בשביל מי וינשטיין עובד - הציבור או הממשלה?

השלטון סבור שה"משפטיזציה" היא מין חסימת מעיים, והיועמ"ש משרת את התפיסה הזו. אך תפקידו הוא להראות לעם שהפוליטיקאים אינם מעל החוק

31תגובות

יהודה וינשטיין הוא היום השם החם ביותר בתקשורת הישראלית. באופן פרדוקסלי, השם הזה מתלהט יותר ככל שהיועץ המשפטי עושה פחות במשפט. מוסף “הארץ” מצא לנכון להקדיש כתבה ארוכה מאוד הסוקרת את תופעת וינשטיין מתחילת מינויו ועד היום. כקורא תמים התקשיתי לרדת לסוף דעתם של הכותבים. נראה שגם להם אין דעה ברורה על מהותו של וינשטיין כיועץ משפטי.

כאזרח תמים ארשה לעצמי לנסות להיות ברור יותר. אני חש שוינשטיין נבחר לתפקידו למטרה ברורה, שהוא כנראה לא יודה בה. יהודה וינשטיין הוא ככל הנראה היועץ המשפטי הראשון בתולדות מדינת ישראל שמונה לתפקידו כדי לשרת את צורכי השלטון. הוא לקח על עצמו את התפקיד כדי להיות בדיוק מה שהמובן המילולי של התפקיד אומר: “יועץ משפטי לממשלה”, שהוא קודם לכל עורך הדין של הממשלה שמטרתו היא לסייע לה משפטית למשול ולשלוט.

וינשטיין רואה כך את התפקיד, מתוך תפיסה בסיסית, שלפיה סיוע לממשלה נבחרת זו מטרה שמשרתת את העם הבוחר. בכך וינשטיין הוא “פורץ דרך” במשרד המשפטים. קודמיו ראו את תפקידם מתוך תפיסת עליונות החוק ופרשנותו הנכונה, והבינו וביצעו את תפקידם מתוך החובה למנוע מגופי השלטון לסטות מקיומם של החוקים התקפים, כדי שהחלטות ומעשי השלטון לא ייפסלו על ידי בג”ץ. וינשטיין פועל בהתאם לרוחם של שלושת שרי המשפטים האחרונים, רמון, נאמן ופרידמן, שהתגייסו כדי לאפשר לממשלה למשול ולשלטון לשלוט, מבלי להיתקל בכל צעד ושעל בעיכובים ומניעה של החוק ובתי המשפט.

הדעה הרווחת היום במסדרונות השליטה והממשל היא שיצרנו כאן “משפטיזציה” מוגזמת שחדרה כמעט לכל התחומים והיא משתקת את יכולותינו “לנוע קדימה”, ליצור ולבנות. ייצרנו “חסימת מעיים” שמונעת עיכול וחילוף חומרים נורמלי וזה מחליש ומגביל את הגוף כולו. מתוך נקודת המבט הזאת צריך לראות את התנהלותו המניפולטיבית של יהודה וינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה. כך מוצא עצמו וינשטיין מיטלטל בפראות בתוך ההתנגשויות שבין ארבע הרשויות: המחוקקת, המבצעת, השופטת והמדווחת, ומכלה את רוב זמנו בלוליינות ובתמרון כדי להיפגע כמה שפחות.

תומר אפלבאום

וינשטיין, שהוא פקיד בכיר וחלק מהרשות המבצעת, מוצא את עצמו נופל למלכודת מסחררת, שהפוליטיקאים השרים נמלטים ממנה. כדרכם בקודש, הפוליטיקאים שאינם מסוגלים למלא את תפקידם, תמיד מחפשים ובדרך כלל מוצאים איזה פקיד ‏(או גנרל‏) ביש מזל שנרתם לבצע עבורם את המשימה, שאין לו באמת הכישורים לבצעה, אבל בקלות ישמש הקורבן האחראי הישיר לכישלון.

כך הוא מרפה את ידיהם של הפרקליטים הנמרצים בלשכה ומנמיך את מפלס הנחרצות שלהם ומקטין את “המשפטיזציה”. כך הוא משדר למשטרה לאן לנתב את חקירותיה ואיפה אפשר להתאמץ יותר ואיך צריך לשמור את המרץ... וכך הוא מדי פעם גם בולם ומונע עשיית שטויות קטנות על ידי הממשלה, כדי להראות לה ולכולנו שהוא לא איזה יס־מן שלה.

כולנו צריכים להבין ולהפנים שפוליטיקה היא עניין מורכב, פוליטיקאים הם טיפוסים שאפתנים ויצריים, שמתחככים כל העת עם מגוון אינטרסים ופיתויים, ששליטה נקנית במאבקים, ומשילות משמעה תככים, איומים וקומבינות. והחשוב מכל, החוק במהותו נועד לשרת את העם ולאפשר את המשילות עליו. השולטים אינם מעל החוק, ומשימתו החשובה של היועץ המשפטי לממשלה היא להראות לעם שזה אכן המצב.
 

גד גזית
רעננה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו