בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת | 22 בפברואר 2013

תגובות

תקציב הביטחון בירידה

בתגובה על “חלום על מקנמרה ישראלי” מאת אורי בר יוסף ‏(“הארץ”, 19.2‏)
במאמרו מתייחס פרופ’ אורי בר יוסף למדיניותו של שר ההגנה האמריקאי בין 1961 ל–1968, תוך ציון שבזמן כהונתו בוטלו תוכניות רכש יקרות של מפציצים אסטרטגיים, על בסיס שינוי מדיניות שהתבסס על חקר ביצועים, לכאורה. בפועל, תוכניות ההצטיידות של המפציצים 70–B ו–58–B, בוטלו על רקע שיקולים מבצעיים ובעיות טכניות רבות.

השינוים בתוכניות ההצטיידות של אותן השנים הוכתבו בעיקר על ידי שינוי במדיניות הממשל, שירדה מהקו הנוקשה של תגמול מסיבי ‏(גרעיני‏) של שלטון אייזנהאואר לטובת מדיניות מדודה יותר של הנשיא קנדי. התרגום של שינוי המדיניות לתוכניות הצטיידות לא גרם להקטנה של ממש בתקציב הביטחון של ארצות הברית, כי הוא חייב ריבוי אמצעים כדי לענות על צרכים מבצעיים מגוונים יותר. בפועל התקציב לא השתנה בהרבה בשנים 1962–1966, ובהמשך הוא עלה בצורה חדה, בעיקר כתוצאה ממעורבות ארצות הברית במלחמת וייטנאם.
לגבי תקציב הביטחון של ישראל, טועה פרופ’ בר יוסף באומרו שהתקציב גבוה יותר היום מאשר ב–1967. במונחים של אחוזים מהתמ”ג ‏(זה המדד הרלוונטי‏), תקציב הביטחון בירידה מתמדת אחרי שהגיע ב–1973 ל–31% מהתמ”ג. היום תקציב הביטחון הוא סביב 6% מהתמ”ג, כאשר ב–1967 הוא היה 17% מהתמ”ג.

ללא קשר לנתונים, צודק פרופ’ בר יוסף שיש לשקול מחדש את הצטיידות חיל האוויר במטוסי 35–F היקרים ‏(כי אין בידי אויבינו משהו קרוב אפילו‏), וגם את תוכניות ה”מרכבה” וה”נמר”, שבעצם הן תוכניות תעסוקה יותר מאשר צורך מבצעי.

חבל שלא הבליט נושא מרכזי אחר של מדיניות קנדי ושר ההגנה שלו, מקנמרה: השליטה המוחלטת של הדרג האזרחי על הדרג הביטחוני. קנדי ומקנמרה עמלו קשה להשיג שליטה אזרחית על מערכת הביטחון האמריקאית. מי יעשה את זה אצלנו?

עמנואל שחף, פקיד ממשלתי בכיר לשעבר, מושב חרות

טייסת המתנדבים קורקעה

בתגובה על “המשטרה האזרחית” מאת יניב קובוביץ ‏(“הארץ” 19.2‏)
בשנים 2002–2004 שירתה במשטרה יחידת טייסים מתנדבים של “טייסת ‏(אזרחית‏) 10”, מיסודה של אגודת התעופה הכללית בישראל. הטייסים המתנדבים ביצעו בשירות היחידה האווירית של המשטרה משימות של אכיפת תנועה, ניטור ואכיפת האיסורים על גניבות חול והשלכת פסולת באופן בלתי חוקי, ועוד.

יחידה זו היוותה מכפיל כוח אמיתי ליחידה האווירית של המשטרה, וכל הטיסות שבוצעו בה היו בהתנדבות מלאה, על חשבון הטייסים המתנדבים ובמטוסיהם, ובהצלחה רבה.
פעילות היחידה הופסקה לפתע על ידי המשטרה ומינהל תעופה אזרחית ‏(היום רשות התעופה האזרחית‏), בשל שאלת אחריות ההפעלה, שאלה שניתן היה לפתור עם קצת רצון טוב ויצירתיות. מן הראוי לשקול הפעלת יחידה זו מחדש.

אשר נחמיאס, לשעבר מנהל “טייסת 10”, תל אביב

מלמדים עברית, לא לשון
בתגובה על “לבטל את לימודי הלשון” מאת עטרה אופק ‏(“הארץ”, 12.2‏)

דעתה של עטרה אופק כי יש לבטל את לימודי הלשון, מקורה בחוסר ידיעה לגבי הוראת העברית. זה יותר מעשר שנים אין כלל מקצוע “לשון”. המקצוע נקרא “עברית”, ואין זה שינוי קוסמטי, אלא מהפך בתוכנית הלימודים ובהוראה. מקצוע העברית מעמיד במרכז את הטקסט השלם, את הכתיבה ואת ההבעה בעל פה; במקצוע העברית אין עוסקים “בשגיעות קטיב איומות”.

לימוד עברית הוא מדע, תחום דעת. לימוד לשון אינו ‏(רק‏) היחשפות לרובדי העברית ושליטה במכמני השפה, אלא ובעיקר לימוד על מבנה השפה. הוראת העברית היא הוראת מדע. השאיפה היא שתלמידים יחקרו בהנחיית המורים את הקשר בין המבנים כגון פסקות, מבנים תחביריים, מבנים של מלים ועוד.

כותבת המאמר מוזמנת להכיר מקרוב את ספרי הלימוד החדשניים, המודפסים והדיגיטליים, את האתרים, את היישומונים ואת כל העושר העומד לרשות המערכת. בטוחני שתגלה שרבים אוהבים את המקצוע, ולא לחינם.

שרה ליפקין, מנהלת פיתוח עברית, תחום שפות, מטח, תל אביב

שעה ביום, לא בשבוע
בתגובה על מכתבה של עדנה ביידר “בכל זאת, יש ללמד עברית” ‏(“הארץ”, 15.2‏)

צודקת ד”ר עדנה ביידר - הקראת סיפור שעה בשבוע ‏(בפי קריין או שחקן‏) אכן לא תועיל הרבה לעברית של הילדים. אלא שברשימתי ‏(“הארץ”, 13.2‏) הדגשתי במפורש - לפחות שעה אחת ביום, לא בשבוע. ואת כללי האוגד וכיו”ב אפשר בהחלט ללמד בכיתות הגבוהות, שאליהן יגיעו התלמידים ללא השנאה והמיאוס שהם חשים כיום למקצוע הלשון העברית.

עטרה אופק, קציר

“תלונון”, לא “מלשינון”

בתגובה על “מתחבאים מאחורי המלשינון” מאת קינן ראובני ‏(8.2 ,TheMarker‏)

מתי כבר יבינו גם העיתונאים שהודעתי לרשות המיסים על “חברִי” המעלים מס היא בבחינת תלונה ולא הלשנה. “חברִי” ואני משתכרים פחות או יותר באופן שווה, נהנים באופן שווה מהשירותים שהמדינה מספקת לאזרחיה ואמורים לשלם את אותו הסכום כמס הכנסה. האם הרגשתי כמרומה כאשר נוכחתי ש”חברי” מעלים מס, אינה מוצדקת?
רבים מן הציבור חושבים שזאת הלשנה, אבל העיתונאים?

יאיר בן־שפר, רמת השרון

הנושאים בנטל

הביקורת של הליכוד על הברית בין נפתלי בנט ליאיר לפיד ראויה לגנאי. מה פסול בברית בין אלה שמעוניינים שכולם יישאו בנטל? מה פסול בברית בין אלה המעוניינים בממשלה יעילה של 18 שרים? מה פסול בברית בין אלו המעוניינים להפסיק את הנוהג הפסול של חלוקת טובות הנאה לגופים סקטוריאליים על חשבון כלל הציבור? מה פסול בברית בין מפלגות ציוניות המעודדות את השירות בצה”ל? מה פסול בברית בין נציגי מפלגות הרואים עצמם כמשרתי הציבור ולא כשליחים של גופים אינטרסנטיים? מה פסול בברית בין מפלגות שעד כה מוכיחות שהן מתכוונות למה שהן אומרות?

הברית בין בנט ללפיד היא ברית של הציבור שנושא בנטל. כנראה שבליכוד עוד לא הפנימו את העובדה שהציבור מאס בספינים ובכניעה לגופים אינטרסנטיים, הדואגים לסקטורים צרים על חשבון כלל הציבור.

אילן רואי, שוהם

סיכוי לדור חדש

בתגובה על “מתווה חדש לגיוס חרדים: בגיל 22, כשרובם נשואים” מאת סמי פרץ (17.2 ,TheMarker‏)

הרעיון של פרופ’ ידידיה שטרן לגייס חרדים רק בגיל 22 הוא לא יותר מזריית חול בעיניים. בחור חילוני בן 18 ייאלץ ללכת לצבא, לסכן את חייו ולקבל שכר רעב בעוד בן גילו יקבל קצבאות, יישב לבטח ובגיל 22, כאב לילדים, יהיה חייב בשירות מקוצר, לא קרבי, ועם שכר גבוה. איפה פה השוויון בנטל?

עדיף בהרבה לקבל את ההצעה לפטור את כל החרדים מגיוס בגיל 18, אבל להפסיק גם את כל הקצבאות. פה אין אמנם שוויון בנטל, אבל לפחות יש סיכוי לדור חדש שאולי ייצא לעבודה, יפרנס, ישלם מסים. שהרי מה עושה חרדי בן 18 בלונדון או ניו יורק? הולך ללמוד ונעשה רופא, עורך דין, רב וכו’, אינו נתמך ואינו נסמך על קופת הציבור.

נאוה מילוא, הוד השרון

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו