פיסה אחרונה של שקט - מכתבים למערכת - הארץ

פיסה אחרונה של שקט

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בתגובה על “עיריית תל אביב הבטיחה להגן על החוף הצפוני - אך עלולה לפגוע בחי ובצומח” מאת צפריר רינת (“הארץ”, 17.2)

"במשך שנים היה שטח זה בשולי העיר. למרות איכויות הטבע והנוף שבו, לא זכה לתנופת פיתוח התואמת את הפוטנציאל הגלום בו, ואולי טוב שכך". כך נפתחת הצגת תוכנית 3700, תוכנית הבינוי רחבת ההיקף בצפון־מערב תל אביב. כחלק מהתוכנית, בחלקה המערבי, מתכננת העיריה להקים כ-4,000 מקומות חניה, שלושה מרכזים מסחריים ופארק מלאכותי על גבי רכס תל־ברוך, השטח הפתוח האחרון של העיר.

הבטתי בתוכנית וחשכו עיני. הדבר הזכיר לי "שימור" שכבר ראיתי כמוהו בשדרות רוטשילד בעיר: הבית שוּמר, אבל מעליו, מאחוריו ומצדדיו נבנו קירות של זכוכית ומתכת. כעת הוא עומד על תלו: צורתו כשהיתה, ורק רושמו אבד, ורוחו, אם היתה כזאת, כבר פרחה מן העולם. כאן מוצע, כביכול, רק לקצץ את חלקו של השטח כדי לסלול כביש. היתר, על ערכו הנופי, לא ייפגע. רק יבנו תחתיו מספר חניונים תת קרקעיים, ובשוליו כמה מוקדי מסחר וחנויות, וכמו כן יפרצו גם מעט שבילים, ינטעו מעט עצים, דשא - והרי לכם פארק לתפארת.

ואם נרצה להראות לילדינו החולות כדוגמת אלו שמהם צמחה תל אביב? יש צורך בחולות, ואלו הם האחרונים ממש. ואם אנחנו רוצים ללמד, למשל, מהי מערכת אקולוגית? מוטב יהיה לשמור את האחרונה, אולי, בכל גוש דן. זאת אפשר לעשות על ידי הכרזת שמורת טבע עירונית, במקום פארק. כך נוכל להעניק לילדינו את המגע עם הטבע, החשוב כל כך.

אך לא רק להם, גם לנו חשוב הדבר. כי את מנת הגלידה ניתן להשיג בכל מקום מבת ים ועד הרצליה. אך יש לאדם צורך גם במקום שאינו מפותח ומפוקח, שאין דשא שתול בו, ודרך אינה סלולה בו, ואדריכל ומתכנן לא עיגלו את נופיו ולא תיקנו את חזיתו. כאן אפשר למצוא דבר מה, שאולי הוא נדיר מכל ציפור בעיר הזו - את שארית השקט.

עומר רק, מפעילי המטה להצלת רכס החוף האחרון בתל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ