בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 7.3.2013

תגובות

רגע לפני הלינץ’

כבת לניצולת שואה, ישראלית שיהדות מסמלת בעבורה סובלנות ואנושיות, אני מתביישת להיות שייכת לעם נרדף ששכח את עברו. כמה התקפות, כמה מעשי לינץ' צריכים ערביי ישראל לספוג, עד שמישהו ממנהיגינו יקום ויזעק? עד שכולנו נעשה מעשה?

די לבושה! השתיקה ואי נקיטת פעולה דינן כהסכמה והשלמה. למה הם מחכים – שמישהו כמו חסן אוסרף, פועל הניקיון מיפו שהותקף בטיילת בתל אביב, ימות? האם רק אז נכה על חטא על שלא עשינו די לעצור את גל השנאה שתוקף אותנו ואוכל אותנו מבפנים? גינויים מיידיים מצד המנהיגים, חינוך לסובלנות בבתי הספר ובתקשורת ויד נוקשה של המשטרה ומערכת המשפט מסוגלים לעצור את הגל.

תמיד הגדרתי את עצמי כבן אדם, בת לעם היהודי, ישראלית גאה. ובשנים האחרונות – אני מתביישת; עם, שבשתיקת מנהיגיו ובחדלון מעשה של אזרחיו מתקרב אט אט למעשים שאינם מבדילים בינם לבין אלה שעשו את הלינץ' ברמאללה.

קרן מורג, תל אביב

האוצר נתן מענק לעצמו

האוצר דורש שמהמענקים שמקבלים רופאים שעוברים לפריפריה ינוכה מס הכנסה בשיעור של 48% ועוד דמי ביטוח לאומי (כולל ביטוח בריאות) של 12%, ולפיכך סך מס של 60%. כלומר, רוב הכסף הניתן כמענק יחזור לקופת המדינה. מכאן, שהאוצר נותן מענק לעצמו.

אם כך, מי בעצם שבת פה ומי השיג מה? מבולבלים? זו אינה הפעם הראשונה שהאוצר נוהג בחוסר הגינות. האוצר נוהג מפעם לפעם להפר הסכמים שחתם עליהם, בשם השמירה על מסגרת התקציב. אך יש לנוהג נפסד זה מחיר כבד: הוא יוצר חוסר אמון ומעודד את הכלכלה השחורה. האזרחים מתייחסים בסלחנות למעלימי מס ואף נוטים לשתף פעולה אתם. כי הרי הגונב מגנב פטור, והעלמת מס תדמה למעשה רובין הוד.

בהתנהגותם קנו להם אנשי האוצר העלומים דימוי של נוכלים שלהתחייבויותיהם אין ערך. חבורה כזאת לא תצליח לייצב את כלכלת המדינה, ואין כל סיכוי שתצליח לבער את הכלכלה השחורה.

גילוי נאות: אני רופא העובד במרכז ולכן לא מועמד לקבל מענק פריפריה.

ד”ר דוד רוט, מודיעין מכבים רעות

התוואי הוא הבעיה

בתגובה על "הפילו את הגדר" מאת משה ארנס ("הארץ", 5.3)

משה ארנס מצר על סבלם של הפלסטינים שגדר ההפרדה חוצצת בינם לבין אדמותיהם ומתעלם מהעובדה שתוואי הגדר תוכנן (בחלקו הצפוני והמרכזי) כך שיכלול התנחלויות רבות ככל האפשר ושטחים להרחבתן. אילו נבנתה הגדר לאורך הקו הירוק (כפי שנעשה בקטע הדרומי), לא היתה נחמסת אדמתם של שכנינו, הנוף היה נשמר כשהיה, ואפילו הסרט “חמש מצלמות שבורות” לא היה בא לעולם.

ארנס מזכיר את חיילי צה"ל השוהים ביהודה ושומרון ומונעים את פעולות הטרור, אך מדוע נמצאים שם גם המתנחלים?

שי קופליק, תל אביב

הלזה תיקרא הצלחה?

בתגובה על “שנתיים לנתיב המהיר: יותר נהגים מוותרים על המכונית בכניסה לתל אביב” מאת
אבי בר־אלי (“הארץ”, 21.2)

שבוי בקסמי הרעיון, טחו עיני הכותב מראות כיצד הנתיב המהיר אינו אלא ביטוי נוסף למדיניות הממשלה לגזול משאבי ציבור ולמסור אותם לבעלי ממון. ועדת הכלכלה בכנסת ה–18 דנה בדצמבר 2009 בתקנות נתיבים מהירים. על פי פרוטוקול הישיבה, נציג משרד התחבורה טען, שבשעת שיא נכנסות לתל אביב 6,000 מכוניות והציג הנחת עבודה, שבשעת שיא יעברו 1,600 מכוניות בנתיב המהיר.

והנה מודיענו הכותב, ששנתיים לאחר פתיחת הנתיב משתמשים בו רק 3,000 נהגים ביום, וגם אם נחלק את מספר המשתמשים לעשר שעות בלבד, הרי זה כ–300 כלי רכב בשעה. כלומר, 5%-2% בלבד מהנכנסים לתל אביב בנתיבי איילון משתמשים בנתיב המהיר. הלזה תיקרא הצלחה?

מן הראוי לפתוח את הנתיב המהיר לציבור משלמי המסים המשתמש בדרך, ויפה שעה אחת קודם.

אריה (גורי) בריק, רחובות

חצי פרישה

בתגובה על “תוכנית ניסיונית באוצר: פרישה מדורגת לפנסיה” מאת מוטי בסוק
(TheMarker, 3.3)

החלק הראשון בתוכנית האוצר להפוך את הפרישה לגמלאות למדורגת, ולפיו לא יפרוש העובד מהיום למחר, נראית לי. אבל לא כך אם היא באה במחיר של קיצור שעות העבודה לפני הגיל הקובע כיום לפרישה.

מה שנראה לי הגיוני יותר הוא האפשרות לא לאלץ עובדים לפרוש בהגיעם לגיל מסוים. זו השיטה האמריקאית, הנוהגת בכמה ארצות אחרות. יש עובדות ועובדים מיומנים ומסורים, שצברו ידע וניסיון רב בשנות עבודתם; אם הם מעוניינים להמשיך לעבוד ולתרום וגם מסוגלים לכך, מדוע להוציאם ממעגל העבודה?

פרט לעובדת או לעובד שתימנע מהם טראומה של פרישה כפויה, ייהנו גם המוסד לביטוח לאומי וקרן הפנסיה שבה הם מבוטחים. כמו כן ייהנה מקום העבודה, שימשיך לקבל את תוצרתם, אם נכנה זאת כך. מובן שיש לקיים מנגנון, שיוכל להביא לפרישה אם יתברר שאין העובד יעיל כפי שהיה. גם כיום אפשר לסיים את עבודתו של מי שאינו יעיל, או חלילה סרח; בארצות הברית ניתן לפטר גם נשיא מכהן.

העובדות והעובדים שרק ממתינים ליום הפרישה ממילא לא יחוו טראומה, גם אם יפרשו (או יופרשו) בבת אחת בגיל מסוים שנקבע בתקנות. כדאי לתת את הדעת על צורה זו של פרישה, ונכון יותר “אי פרישה” כפויה.

אדם וינצה, הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו