בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 10.3.2013

תגובות

הצעה לביקור הנשיא

אחד האתרים שהנשיא ברק אובמה צריך אולי לבקר בהם כשיבוא לישראל הוא מחסום אייל, כדי שיוכל לראות פועלים פלסטינים עולים על אוטובוסים נפרדים (אך לא שווים).

מרשה גרינמן ליבו, ירושלים

מסננת ביטחונית

בתגובה על "הפילו את הגדר" מאת משה ארנס ("הארץ", 5.3)

באחת השבתות של פברואר טיילתי עם חברי בשביל ישראל בקטע שבין דביר ליער יתיר, מסלול שבחלקו קרוב מאוד לגדר ההפרדה בדרום הר חברון. תוך כדי צעידה לאורך הגדר "חווינו" חדירות של פלסטינים לשטח ישראל, דרך פרצות הפעורות בגדר. לא היה צורך להתקרב אל הגדר כדי להבחין בחלודה, המעידה שהפרצות קיימות זמן רב.

לנגד עינינו התקיימו מרדפי "חתול ועכבר" של שוטרי משמר הגבול, שהיו נחותים במספרם בהשוואה לחודרים: מרדפים רגליים שהסתיימו בהנסתם של הפלסטינים בחזרה דרך אותן פרצות שמהן חדרו; ומרדפים ממונעים (לפחות שניים) אחרי רכב שאסף את השב"חים בצד הישראלי ונמלט בנסיעה מטורפת בשטח המוכר לנהגו היטב, כשהוא נעלם לג'יפ מג"ב שהיה כבד ומסורבל לעומתו.

שוחחנו עם שוטרי מג"ב, שהביעו באוזנינו את תסכולם לנוכח המצב ואמרו שזה מחזה יומיומי. במצב כזה אכן ראוי לבחון מחדש את "קונספט גדר הביטחון" כדברי משה ארנס, אולם לא מהסיבות שציין אלא מסיבות אחרות: האדישות של האחראים למצב השורר לאורך גדר ההפרדה בקטע זה ו"הפקרת" משמר הגבול להתמודדות עם התופעה הבלתי נסבלת של חדירת פלסטינים דרך גדר עם מערכות התרעה משוכללות שאינה יותר מאשר מסננת עם חורים גדולים. "אם כך, הפילו אותה", כדברי ארנס.

צחי חפץ, נווה ירק

פתרון לבעיית ליברמן

בתוך שבוע על בנימין נתניהו להרכיב ממשלה, או להחזיר את המנדט לנשיא. במקרה האחרון, קיימת האפשרות שיש עתיד, הבית היהודי וקדימה (ואולי גם העבודה) ימליצו לנשיא להטיל את המשימה על יאיר לפיד. בצירוף התנועה יהיו להם 54 חברי כנסת.

זה הזמן לצרף לקואליציה זו את אביגדור ליברמן כשר חוץ; האם לא ישמח ליברמן לנצל את ההזדמנות כדי להפיל את נתניהו לקרשים ולפרק את האיחוד עם הליכוד?

נתן אמיר, איילת השחר

פעמיים כריזמה

אנשי יש עתיד שיכורי כוח לנוכח ההצלחה המטאורית שלהם. מגיע להם, הם אומרים, לקבל את תפקיד שר החוץ כי יחד עם הבית היהודי יש להם 31 מנדטים. תפקיד שר החוץ נדרש על ידי מפלגה המונה 19 מנדטים. מדוע ברית אסטרטגית שכרתה עם מפלגה אחרת (צעד לגיטימי לגמרי ומומלץ גם למפלגות אחרות) מקנה לה זכות כלשהי?

זה היגיון של "בריתות" בין ילדים בבית הספר העממי. 19 המנדטים - הם והם בלבד מקנים ליש עתיד כוח לדרוש דרישות. אסטרטגיה משותפת עם מפלגה אחרת מעצם מהותה מעצימה כוח זה במשא ומתן. אבל לבקש זכויות בגלל ברית?

ועוד לא אמרתי כלום על עזות המצח של לפיד, המגדיל את דרישותיו עוד ועוד. בינתיים הוא דיקטטור רק במפלגתו, אבל רוצה להכתיב הכל לכולם בזכות הברית שלו עם ראש מפלגה כריזמטי נוסף. האיש מפחיד אותי ובמדינה דמוקרטית מותר לי לספר על פחדי.

צבי קירזון, ירושלים

ממשלת מומחים

בעוד המשא־ומתן הקואליציוני מתנהל בין ראש הממשלה לבין יש עתיד והבית היהודי, ישנה אפשרות לשקול שינוי מרענן ואף מהפכני מבחינת איכות השלטון בישראל: לא עוד חלוקת תפקידי שרים שיאוישו על ידי מועמדים מקרב אנשי הצמרת, בבחינת "פרס" על תרומתם הפוליטית למפלגה, אלא מינוי של אנשי מקצוע מובהקים, כל אחד בשטח מומחיותו, מטעם אותה מפלגה.

כך, למשל, אם יוצע תיק האוצר ליאיר לפיד, ימלא את התפקיד בפועל פרופסור לכלכלה שכלל אינו דמות פוליטית, אבל כזה שלפיד יראה בו כשיר להיות שליח נאמן לעקרונות היסוד של מפלגתו (ראו דוגמאות משה ארנס מחד גיסא ועמיר פרץ מאידך גיסא ודי לחכימא ברמיזא).

תנאי ליישום דרך זו של "מינויים מקצועיים מטעם..." יהיה ששתי המפלגות יכריזו על אימוצה כמקשה אחת. הציבור יבין ויידע להעריך זאת בבחירות הבאות.

דניאל פריימן, תל אביב

גם פרסומת היא תרבות

בתגובה על “חנה מרון כמשל (עצוב)” מאת גבי וימן (“הארץ”, 3.3)

מורה אחד, שהוא כבר פרופסור, לימדני שהכל תרבות. שגם כלכלה היא תרבות. ויוצא שגם פרסומת היא תרבות. פרופ' גבי וימן מלין על האמנים שנוהרים לתשדירי פרסומת, אלא שהשידורים בכלל והפרסומות בפרט הם התרבות שלנו.

הבעיה האמיתית היא לא הזמן ולא התרבות, אלא התרבות של השקר. נוכחנו שיש המון שקרים בתרבות שלנו, שהיא כאמור הכל. בפוליטיקה יש מעט מאוד אמת, וועדות החקירה מגלות לאחר עשרות שנים “מה היה באמת” (לדעת הוועדה).

איך זה שייך לפרסומת? יש הרבה שקרים בפרסומת, רק שהיא מניעה את הכלכלה - שכולה תרבות. ולכן עלינו להשלים עם הפרסומות. הן חלק מהכלכלה, וחלק מהתרבות של המאה ה–21.

עמיקם בריל, ראשון לציון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו