בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 11.3.2013

תגובות

שתיקת הצמרת

כאשר בריונים תוקפים בית כנסת או בית ספר יהודי בצרפת, מחללים בית קברות יהודי או מתנכלים לאטליז יהודי, קמה בארץ זעקה מוצדקת, וראשי המדינה בצרפת נאלצים להסתייג ולגנות את המעשים. אך כאשר בריונים יהודים מכים עד זוב דם פועל ערבי בטיילת של תל אביב, או בריוניות יהודיות מכות נוסעת ערבייה בירושלים, משתררת שתיקה רועמת ומגונה במסדרונות הממשל הישראלי.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאינו מחמיץ הזדמנות להטיף מוסר לאנטישמים שבחוץ לארץ, ממלא פיו מים, וכמוהו שותקים מרבית שרי ממשלתו, ראשי הערים והרבנים. באיזו זכות דורשים אנחנו תגובה מוסרית מהשלטון הצרפתי על פגיעה ביהודים באשר הם יהודים, בזמן שהשלטון הישראלי מחריש על פגיעה בערבים באשר הם ערבים?

לנה שילוני, ירושלים

בעיה אנטישמית

בתגובה על המכתב של רחל פן “בעיה יהודית בפרינסטון” (“הארץ”, 6.3)

המכתב, המצטט חברה המתגוררת בפרינסטון, מעלה ניחוח חמור של אנטישמיות, אך גם של התבטלות, שלא לומר פחד, של היהודים הגרים שם. מתקבל הרושם, כי ההיטמעות כביכול של חברי הקהילה היהודית בפרינסטון היא למראית עין בלבד, ומתחת לפני השטח מבעבעת אנטישמיות קיצונית, אשר מתחילה להיות יותר ויותר מוחשית.

תגובת הקהילה היהודית, אשר, לדברי הכותבת, מנסה להתנער מהקשר שלה לישראל ו"למתג" את עצמה כאנטי־ישראלית על מנת לשמור על קשרי "ידידות" עם האוכלוסייה הלא יהודית, היא בעייתית ומוטעה מיסודה. ההיסטוריה מוכיחה, כי ניסיון לשאת חן בעיני תוקפן על ידי אימוץ דעותיו ודרכיו רק מעודד אותו להקצין את עמדותיו ומעשיו.

ברצוני להסב את תשומת הלב לבחירה הלא ראויה של כותרת המכתב. "בעיה יהודית" היתה קיימת בגרמניה של שנות ה–30 וה–40 של המאה הקודמת, וידוע כיצד ניסו לטפל בה. הבעיה האמיתית אינה יהודית, אלא אנטישמית. ולחברתה של הכותבת הייתי ממליץ לבחור את חבריה בפרינסטון בתבונה רבה יותר. על חברים מסוג זה נאמר, שאם אלה חברייך, אינך זקוקה לאויבים.

פרופ' יעקב שויער, תל אביב

המגזר שנשכח

הימים הבאים הם ימי השינוי הגדול, התקווה המתחדשת וחזרת השפיות לחברה. רק תחום אחד כלל לא נדון, לא הוזכר ואינו מקבל את מקומו הראוי בדיון הציבורי - החקלאות והחקלאים. לראשונה אין בכנסת ייצוג למגזר החקלאי. יש מושבניק אחד בש"ס, שאנשי המושבים מעניינים אותו כשלג דאשתקד, ויש ישראל כץ, שרק תפקיד שר התחבורה מעניין אותו ואינו יכול להיחשב כנציג של רבבות חקלאים בקיבוץ ובמושב, שאין להם פה בכנסת.

יו"ר העבודה בעטה בדלי שממנו שתו חלב קודמיה, והגיעה למקום הראוי לה. אסור לשום פוליטיקאי לשכוח מאין מגיע החלב, מי מגדל את הירקות לסלט ואת הפירות ושאר מוצרים שישראלים אוהבים ומקורם בטבע ובזיעת אפו של החקלאי. באופן מפתיע זכתה "יש עתיד" להישג מרשים ביותר במגזר החקלאי. יאיר לפיד יעשה נכון, אם יביא את המגזר הזה בחשבון בבואו להרכיב את רשימת מפלגתו לכנסת ה–20.

דורון נשרי, מושב אומץ

מאשימים את הקורבן

בתגובה על “נסגר מעגל בפרשת קסטנר” מאת דן לאור (“הארץ”, 5.3) ועל מכתבים למערכת באותו עניין (“הארץ”, 6.3 ו־7.3)

פרשת קסטנר לא תסתיים כל עוד יש בקרבנו כאלה המסרבים לקבל את התמונה ההיסטורית המסתמנת בעקבות מחקריהם של מיטב ההיסטוריונים.

ד"ר ישראל קסטנר לא היה מנהיג מוכר של יהדות הונגריה, והשליטה על גורל יהודים היתה בראש ובראשונה בידי השלטונות ההונגריים ובידי הנאצים, כך שגם הידיעה על ההשמדה לא יכלה לשמש ערובה להצלה. למרבה הצער, גם אלה שידעו על ההשמדה, לרוב לא היה באפשרותם לברוח ולא היה להם לאן. לכן, התיאוריה ולפיה "הכל היה שונה לו רק הוזהרו" לא תמיד עומדת במבחן המציאות.

חבל מאוד שגם היום יש המאשימים את הקורבן ולא את המבצעים. הגירוש אורגן והתבצע בתוך 56 ימים בידי הרשויות ההונגריות, ובראשן הז'נדרמריה. מערכות שלמות שיתפו פעולה עם הנאצים ביעילות שהפתיעה אפילו את הגרמנים. במקום להתמקד בכל אלה שקסטנר הציל, תוקפים אותו על כך שלא הציל את כולם. לפי תפישה זאת לא היה מקום להכיר ברוב חסידי אומות העולם שהצילו "רק” נפש אחת.

ד"ר חוה ברוך, רחובות

אין ויכוח על כך שקסטנר היה מודע למטרה הסופית של תהליך ה”יישוב מחדש” שהחל באביב 1944 בהונגריה. אותו כנס עם פעילי תנועות הנוער הציוניות, שמזכיר ד"ר יצחק קציר, נערך בטרם החל המשא ומתן בין קסטנר לאייכמן. אך קציר אינו מזכיר את הפגישה בסוף אפריל בברטיסלבה, שבה קיבל קסטנר לידיו את “פרוטוקולי אושוויץ”, מסמך שתיאר בפירוט את מנגנון ההשמדה. עקבות מסמך זה נעלמו, והוא הופץ רק כעבור שבועות לא מעטים, כשתהליך ההשמדה היה בעיצומו.

טענת הכותב, כי יהודי הונגריה היו מודעים לגורל המצפה להם, מטעה במקרה הטוב. הנהלת הקהילה היתה מודעת חלקית, אך הרוב המכריע של יהודי הונגריה, יותר מחצי מיליון נפש, חיו באי־ידיעה ובאי־ודאות.

אכן, ד"ר קסטנר עומד מאחורי הצלת 1,684 נפש (באיזה מחיר), אשר הגיעו בסופו של דבר לשווייץ. לעומת זאת, לטענה שקסטנר עומד מאחורי הצלת עשרות אלפים יהודים בדרכים אחרות, אין בסיס.

פרופ' משה דריאל, עומר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו