בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 13.3.2013

תגובות

ממשלת מיעוט

בתגובה על “אנחנו הרוב” מאת צביה גרוס (“הארץ”, 12.3)

מצע “יש עתיד” מציע שניתן יהיה להפיל ממשלה רק ברוב של 70 חברי כנסת לפחות. כלומר, ממשלה שנותרה עם תמיכת מיעוט של 51 חברי כנסת, תוכל להמשיך לנהל את המדינה עד סוף תקופת כהונתה (אם תצליח להביא לאישור תקציב).

אם בנימין נתניהו ירכיב קואליציה של 70 חברי כנסת, שבה ייתן ל”יש עתיד” את מלוא תאוותה, אזי בתום הצבעת האמון בכנסת הוא יוכל לשלוח את 19 חברי הכנסת של “יש עתיד” לכל הרוחות ולהמשיך, על פי מצע “יש עתיד”, למשול כממשלת מיעוט.

לא רק זאת, מרננים שבממשלה המצטיירת יהיה ל”ליכוד־ביתנו” רוב שרים, בעוד שיהיו להם רק 31 ח”כים מתוך קואליציה של 70. כלומר, השלטון יהיה בידי מיעוט. האם זאת תוצאה של משא ומתן ללא שינה?

דני שמחוני, קרית טבעון

עברית תחת מתקפה

השפה העברית נתקלת באחרונה בהתקפה בלתי מרוסנת של ישראלים חסרי אחריות שאינם מכבדים את שפתם העתיקה וסוגדים למולך התרבות האמריקאית. התהליך מחלחל בכל שדרות הציבור: האוניברסיטה העברית בירושלים מתירה הגשת עבודות דוקטורט באנגלית. עיריית חיפה אירחה את “הדִיבֵּייט החינוכי הראשון”. מודעות פרסומת בעיתונות כתובות באנגלית ומחקות את תרבות הפרסום האמריקאית, כאילו היינו תושבי מנהטן.

הטלוויזיה מתפארת ב”רייטינג’’ גבוה לתוכנית The Voice. הצבר המדריך את הזמרים החובבים קרוי Mentor (איזו פלצנות!). ההתייוונות המאוסה דוחקת כך לפינה את הביטוי התנ”כי היפה “חונך” (“חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל־פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין, לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה’’, משלי כ’’ב, 6).

גם העיתונות העברית מדללת את השפה במקום להעשיר אותה. לדוגמא: השימוש היומיומי בביטוי Trend. לרשות העיתונאים עומד שפע של מונחים מדויקים: אופנה, גישה, דעה, העדפה, הרגשה, השפעה, השקפה, יחס, יעד, כיוון, מגמה, מטרה, עמדה, נטייה, סגנון, שאיפה, תכלית וכו’. במקומם בא השימוש ב”טרנד”.

אבוי לבושה!

גדעון הבר, ראשון לציון

לצמצם באומץ ובכבוד

בימים של חיסכון ופגיעה בתקציבים של אוכלוסיות חלשות הגיע הזמן לטפל בתקציבי השיקום של משרד הביטחון, המיועדים למשפחות שכולות, להורים, לילדים, לאלמנות. רבות מהמשפחות השכולות עשירות ומבוססות, ואין להן צורך בתשלומים.

רשויות רווחה קורסות, המדינה בחוב אדיר וכאן מתנהל לו מסע תשלום שאין לו אח ורע בעולם. נפגעי מערכת הביטחון הם חלק מאוכלוסייה של נפגעי תאונות דרכים, עבודה, נכויות ועוד ועוד. עם כל הכבוד לביטחון המדינה, יש לצמצם את התקציבים באומץ ובכבוד, בלי בכי ויללות.

עמית עופר, רמת גן

דו־קיום במשפחה

בתגובה על “האישום: חינוך דו־לשוני אנתרופוסופי” מאת אור קשתי (“הארץ”, 8.3)

בכתבה מצוטט משה ועקנין מקרית טבעון, האומר ששלח את בתו לבית הספר בגלל החינוך האנתרופוסופי, אבל החליט להשאיר אותה שם בזכות החינוך הדו־לשוני והרב־תרבותי. לדבריו, "אסור להשאיר את עניין הדו־קיום רק לבריכה בטבעון, שאליה באים מכל האזור. אני רוצה את השיתוף הזה, את החיבור בין התרבויות, ברמה יום־יומית. אנחנו זורעים כאן משהו אחר. אני מרגיש שאנחנו לוקחים חלק במשהו חלוצי, ולכן נתקלים בקשיים רבים כל כך... אני מאמין שההחלטה להגיש נגדנו כתב אישום תתברר כמשגה, וכל העניין רק יסייע לנו לגדול ולהתרחב".

ועם זאת, ועקנין החליט לא לספר להוריו שנכדתם סיון לומדת במסגרת ערבית־יהודית. "ידעתי מראש מה תהיה התגובה”, הוא מסביר. ואני שואל: מדוע? מחד גיסא, ועקנין מעוניין מאוד בהשתלבות בתו במסגרת רב־תרבותית; מאידך גיסא, כשהמשפחה הגרעינית נפגשת עם המשפחה המורחבת (אמו לצורך העניין), ועקנין מותיר את עניין חינוך בתו בעלטה.

משה עוזיאל, יבנה

ועדות פליטה

חדשות לבקרים עולה לכותרות סוגיית מקומן החוקי והמוסרי של ועדות קבלה ליישובים קהילתיים. בעיני רבים, וגם בעיני, הרצון לחיות בקבוצה הומוגנית בעלת אורח חיים דומה נתפש לגיטימי (“סביבה תרבותית תומכת”, כלשון פרופ’ רות גביזון במאמר המופיע באתר המכון לאסטרטגיה ציונית). אלא שבחסות זו מתקבלות החלטות המפלות בגסות על רקע מצב משפחתי, צבע עור, מצב פיזי, גיל ועוד. וכך, מי שנדחה נאלץ לפנות לערכאות הכופות לא אחת על היישוב לקבלו ואף לפצותו.

כדי לתקן את העיוות יש לדאוג לכך ש”ועדות קבלה יהיו כפופות לבקרה הולמת” (גביזון). משמעות הדבר בעיני: שקיפות באפיון היישוב, שקיפות בתהליך הקבלה, חשיפת שיקולי הדעת ונימוקי ההחלטה, לוח זמנים סביר וידוע מראש לכל שלב בתהליך ולסיומו, תביעה להרכב מתאים של חברי הוועדה, אפשרות לקיום הליך לערעור על החלטות הוועדה ועוד.

ועד שכל זה יתממש במציאות (חלק מהנהלים קיימים על הנייר), ימשיכו לפעול ללא הפרעה ועדות פטרנליסטיות העושות הישר בעיניהן בחוסר שקיפות ותוך טיפול מזלזל הנגרר זמן רב. כך הן מנסות להרחיק מתעניינים “בלתי רצויים” שאינם “משלנו”, בתקווה שה”אחר”, או זה שנראה “אחר”, או זה שאמרו עליו שהוא “אחר”, יתאדה וייעלם.

מצב זה מצדיק בעיני מחאה חברתית לא פחות ממחאת הקוטג’.

ד”ר שולמית מנצורה, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו