בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 8.3.2013

תגובות

הזדמנות לחשבון נפש

יום האשה, החל היום (8 במארס), הוא יום שמוקד החגיגות שלו נע בין ציון של כבוד ואהבה לנשים לבין ציון הישגים פוליטיים, כלכליים וחברתיים של נשים. אך מעבר למטרות המוצהרות, יום זה הוא הזדמנות לחשבון נפש של החברה כולה והחברה הישראלית בפרט, לנוכח העובדה שבמבחן המעשה כנראה שאנחנו עדיין נכשלים.

נשים הן עדיין מיעוט בממסד גברי. ההוכחה האחרונה לכך היא תוצאות הבחירות, שבהן נבחרה כנסת שבה נשים מהוות פחות מרבע מחבריה. כמובן שישנן עוד הוכחות רבות ומגוונות לכך. אסור להניח לבעיה זו אפילו ליום שחולף, ואתו התקווה לשינוי אמיתי. אי השוויון צריך לרדוף אותנו 365 ימים בשנה. מהתועלת שיוליד שינוי אמיתי ייהנו לא רק נשים, אלא החברה כולה.

שיר פילר, מסילת ציון

דוגמה ירושלמית

בתגובה על מכתבה של אדוה נוה, “דאגה לחיים” (“הארץ”, 6.3)

אינני יודעת מתי נסעה אדוה נוה בתחבורה הציבורית בירושלים, ברכבת הקלה או באוטובוס. אילו עשתה כך היתה נוכחת לדעת כי מדי יום נוסעים תושבי ירושלים היהודים עם תושביה הפלסטינים, המהווים כשליש מאוכלוסייתה, ולדעתי לא עשה מי מאתנו שיקול שלא לנסוע בקווי התחבורה הציבורית.

נכון שהיו פיגועי טרור אכזריים, בעיקר בירושלים, ורבים מהם בקווי האוטובוס, אך תקוות כולנו שהם כבר מאחורינו, והא ראיה שלא חווינו כאלה זה זמן רב.

הייתי מרחיקה לכת עוד יותר ומייעצת למי שכל כך חושש משכניו הפלסטינים ואינו מוכן לנסוע עמם בתחבורה ציבורית או בכבישים משותפים, ממגן עצמו ומוגן על ידי חיילי צה”ל, שיעזוב את הגדה המערבית ויחזור לגור במדינת ישראל.

נעמי אלחסיד, מבשרת ציון

סוף לאוליגרכיות

בתגובה על "סוף לפריימריז" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 1.3)

הדמוקרטיה אכן נפגעת מהעדיפות ששיטת הפריימריז מעניקה למי שגייסו הרבה כסף, קבלני קולות ומצביעים בפלחי אוכלוסייה עם נאמנויות עדתיות וחמולתיות, אבל שלמה אבינרי טועה הן בטענתו שרק הליכוד והעבודה צריכות לשנות את השיטה והן בפתרון שהוא מציע. האם לא נחוץ הליך דמוקרטי ב"יש עתיד" וטוב ש–18 ח"כים תלויים באחד?

הצעתו להחלפת שיטת המתפקדים בחיוב אדם לחברות במפלגה למשך שנה־שנתיים תקיים את שורש הכישלון, שהוא המצב שבו מעל 90% ממצביעי המפלגות בבחירות לא השתתפו בפריימריז שלהן ולכן כה חזק כוחם של קבלני קולות. את הפריימריז הבאנו מאמריקה, אבל שכחנו להביא משם חלק אינטגרלי של השיטה, שמשתף בפריימריז כמחצית ממצביעי הבחירות עצמן: יש מועד אחד שבו המדינה עורכת פריימריז לכל המפלגות, בכל פינה יש קלפי ולא צריך דמי חבר - האזרח בא לקלפי, בוחר להצביע לאחת המפלגות ומסמן ברשימת מועמדיה את הרצויים לו. ב-2008 השתתפו בפריימריז בארצות הברית 57 מיליון מצביעים, 43% מ-131 המיליונים שהצביעו בבחירות.

אבינרי מציע שחלק מהמועמדים ייבחרו בסניפים ובארגונים שונים וחלק על ידי הנהגת המפלגה, אבל זה מזמין אוליגרכיות שמנציחות את עצמן. לעומת זה, בפריימריז כלליים אפשר לשלב בחירות אזוריות, בדומה לנוהג המחוזות שהיה בעבודה לפני עידן שלי יחימוביץ’: כל מפלגה תציע הן רשימה ארצית והן רשימה מחוזית שונה בכל מחוז, והיחס המספרי והמיקום ייקבעו בחוק, נניח חצי־חצי, כשנבחרי המחוזות יוצבו ברשימה לכנסת כל מקום שני (ראשון ארצי, שני מחוזי, שלישי ארצי וכו') לפי הגרלת המקומות בין המחוזות ולא לפי גודלם או כוחם המפלגתי או גחמות מנהיגי המפלגה. כך ייווצר ייצוג אזורי משמעותי שלו יתרונות רבים מבחינת הייצוגיות ועידוד הציבור להשתתף בבחירות.

ד”ר ראובן שפירא, גן שמואל

הנטל האמיתי

יאיר לפיד ונפתלי בנט רוצים ודורשים מהחרדים שיתגייסו לצבא, כדי לחלוק בנטל עם שאר אזרחי המדינה שבגיל 18 מתגייסים לצה”ל. אני ודאי שותף לדרישה הזאת, כמי ששירת בצה”ל וילדי ונכדי אחרי.

אלא שהדרישה הזאת כיום הזויה, גם על פי דוברי הצבא וגם על פי הצרכים הצבאיים. זאת גניבת דעת מצד בנט, ולפיד נגרר אחריו. מדינת ישראל השקיעה בשטחים הכבושים (כולל סיני ורצועת עזה) מאז 1967 עשרות רבות של מיליארדי דולרים. זהו הנטל האמיתי על תושבי מדינת ישראל, נטל החזקת השטחים עם המתנחלים המפונקים - לא רק החרדים.

בנט הצליח להוליך שולל את לפיד וחבורתו, ואולי לא, כי זאת גם השקפת העולם של לפיד. אך מה לעזאזל עושים שם אנשים עם השקפת עולם של שלום בין שני העמים?

יצחק מאירי, מבשרת ציון

תורה ועבודה

אלה דברים שאמרו חכמים על תורה ועבודה:

“אהב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות” (אבות);

“גדול הנהנה מיגיעו יותר מיראת שמים” (ברכות);

“קנה לך אומנות עם התורה” (קוהלת רבה);

“כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות” (קידושין);

“מעלה גדולה היא למי שמתפרנס ממעשה ידיו ומידת חסידים ראשונה היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא” (רמב"ם, שהיה מלמד תורה וגם עובד כרופא).

לתשומת לבם של מחברי הסכם הקואליציה.

אלוף הראבן, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו