בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 15.3.2013

תגובות

אישור בדיעבד של חריגות

בתגובה על מאמר המערכת “שיעור בפוליטיקה” (“הארץ”, 10.3)

אינני רוצה להתייחס לעניין הפוליטי הנדון ולא למהות מדיניות החינוך הנהוגה במדינה, אך אני מלין על מערכת "הארץ", אשר מוכנה להשלים בקלות עם נוהל נפסד של אישור בדיעבד של חריגות מנוהל תקין, ככתוב במאמר: "חלק גדול מבתי הספר שמוקמים ביוזמת הורים מתחילים לפעול ללא רישוי והכרה מצד משרד החינוך. לרוב, אלה מגיעים בשלב מאוחר יותר".

האם לחינוך כזה חותר “הארץ”? בשלב הבא אולי יהיה העיתון מוכן להלבין ו/או לאשר בדיעבד גם חריגות בנייה וכדומה.

דניאל רגב, חיפה

הידעת?

לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תקנה 72, “נהג לא יעמוד, לא יעצור ולא יחנה את רכבו בחניית נכים”.

אנחנו, תלמידות כיתה י"ב באולפנת אמי"ת חיפה, חקרנו במסגרת מטלת הביצוע באזרחות את נושא חניית הנכים בישראל. בחרנו דווקא בנושא זה כיוון שראינו פגיעה חמורה בבעלי נכות באזורנו. הפגיעה מתבטאת בכך שאנשים שאינם נכים חונים בחניית נכים.

תוך כדי העבודה נחשפנו לחוק חניית הנכים במלואו, וגילינו באמצעות סקר שערכנו לנהגים, כי 46% מהנהגים אינם מודעים לכך שאסור להם לעצור בחניית נכים, גם כשהנהג נמצא ליד ההגה.

מתוצאות הסקר הסקנו, כי אין מספיק מודעות לכל פרטי החוק.

אנו כאזרחים חייבים לדאוג לכל האזרחים בצורה שווה, וכאשר יש פגיעה בקבוצה מסוימת מחובתנו לדאוג ולעזור לה לממש את זכויותיה. אנא עזרו לנו בכך כדי לקיים את הציווי "ואהבת לרעך כמוך".

בחניית נכים לא מחנים, אף לא לשנייה אחת ולא משנה מה הסיבה.

שירה הדס, יקנעם

רלוונטי גם רלוונטי

בתגובה על “ליבוביץ’ רלוונטי גם היום” מאת קרלו שטרנגר (“הארץ”, 6.3)

אם נחוצה ראיה לרלוונטיות של דברי ישעיהו ליבוביץ’ גם היום, 19 שנים לאחר מותו, באו דברי יובל דיסקין, ראש השב”כ לשעבר (בסרט “שומרי הסף”), שאמר בהתייחסו לעמדתו של ליבוביץ’ על הכיבוש: “אני חותם על כל מלה". לעמדתו הנחרצת והבלתי מתפשרת של ליבוביץ’ נגד שליטתנו בעם אחר היה הד עצום בזמנו, ועדיין היא מהדהדת היום. הוא לא היה נביא, לא היתה לו יומרה כזאת, הוא היה מוכיח בשער. היו לו מוקירים הרבה, ועדיין יש לו, גם אם לא תמיד הסכימו עמו בכל, גם אם לעתים התקוממו על דבריו.

ליבוביץ’ היה יהודי מאמין, שומר מצוות. עבודת הבורא היתה ערך עליון בעיניו. שמעתיו בתוכנית טלוויזיה ששודרה לאחרונה בערוץ 8 (הסדרה של רינת קליין ואורי רוזנווקס, “ליבוביץ’ - אמונה, אדמה, אדם”), אומר: "אלוהים הוא לא בעולם, הוא מחוץ לעולם. אלוהים הוא לא קופת חולים. אין לפנות אליו בתפילה לרפואה. אלוהים לא הציל את היהודים, לא מן הרומאים, לא מן הצלבנים ולא מהיטלר".

בעיני איש מאמין, יהא הוא חרדי, דתי לאומי או אף חילוני, אלה דברים מזעזעים ממש. ניתן להביא מובאות לאין ספור מן התורה ומן הנביאים הסותרים תפישה זו. אסתפק באחת: בספר שמות (ג’, ז’-ח’) אומר השם למשה: "ראֹה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נֹגשיו כי ידעתי את מכאֹביו; וארד להצילו". אדם מאמין, המאמין באמונה שלמה בהשגחה העליונה, מאמין שאלוהים רואה את עוניינו ושומע את צעקתנו ואפשר וצריך לפנות אליו.

האיש איננו ועדיין אנו מתווכחים עמו.

יהודה שריפט, קרית גת

חוליה אחרונה בשרשרת

בתגובה על "יש שופטים בעופר" מאת חיים לוינסון (“הארץ”, 10.3) ועל מכתבה של ענת מטר, “טשטוש הקו המפריד” (“הארץ”, 12.3)

אני מסכימה עם דבריה של ענת מטר שההתמקדות הפרטנית בשופטים מרדדת את הדיון הביקורתי על מערכת השיפוט הצבאית, ולו רק בשל העובדה שהשופטים הם החוליה האחרונה בשרשרת שמשוללת כל מידה של הוגנות ושל צדק. חשוב להדגיש, שמערכת השיפוט הצבאי מבוססת על חוק שמנוגד לאמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית (1965). החוק בשטחים הכבושים מוּחל על אנשים ולא על טריטוריה, כשהמתנחלים נשפטים לפי החוק הישראלי בעוד שהפלסטינים נשפטים על פי חוק השיפוט הצבאי.

צריך להצביע גם על מהות האישומים המוגשים לבית הדין הצבאי. ב–2008 התפרסמה חוברת שהציגה את האישומים החוזרים ונשנים ב"חברוּת ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת" ("אשמים", מאת צוות בתי המשפט מחסום־ווטש), אישומים שמצביעים על אכיפת השליטה על הפלסטינים תוך דיכוי בוטה של כל פעילות חברתית. לאישומים אלה צריך להוסיף את האישום השכיח שמנוסח כך: "הנאשם יידה אבנים בחודש אוגוסט או בסמוך לו, בכפר ב' או בסמוך לו". כיצד אפשר להתגונן נגד אישום כזה?

כתבי אישום אלה נידונים בכובד ראש בהליך משפטי שמתנהל על פי כל כללי הטקס. במקום להכיר בקיומו של אחוז זיכויים גבוה, כפי שגורס חיים לוינסון במאמרו, יש לתמוה מדוע אין מבטלים אישומים אלה מכל וכל. ועדיין לא נגענו בשיטות המעצר, החקירה והנוהג "לגייס" עדים מפלילים, ויהיו אלה אף ילדים ונערים שמוּצאים ממיטותיהם עם אור ראשון, ומובאים לחקירה רועדים מפחד ומקור ללא ליווי של מבוגר קרוב.

האומנם, כפי שכתב לוינסון, רק השמאל מבקר את המערכת המעוותת הזאת?

מילי מאסס, צוות בתי המשפט,

מחסום־ווטש, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו