אריאל לוינסון
אריאל לוינסון

יש היום שתי סוגיות חברתיות־לאומיות מרכזיות, שלהן מגויסים מדי שנה מיליונים על גבי מיליונים של שקלים, אך עדיין אין בהן כל שינוי, והן: הסכסוך הישראלי־הפלסטיני וזירת ההתחדשות היהודית.

והנה נראה שיש הבקעה. הנאום בכנסת של ד"ר רות קלדרון, מייסדת בתי המדרש “אלול” ו”עלמא”, ועצם הצבתה במקום ריאלי ברשימת יש עתיד עם ד"ר עליזה לביא מצביעים על הישג מרשים: בתי המדרש הפלורליסטיים, לימוד המקורות המשותף לדתיים וחילונים, המכינות הקדם־צבאיות החילוניות והמעורבות, והישיבות החילוניות כבשו את המיינסטרים הישראלי. יש לקוות, כפי שאמרה קלדרון מעל בימת הכנסת, שהמיליונים שגייסו הארגונים הללו מקהילות יהודיות בחו"ל ייענו במימון מקביל ותקציבים ממשרדי הממשלה, לצד תקצוב מאוזן ומפוקח יותר של מוסדות הלימוד של הציבור הדתי־הלאומי והחרדי.

מדור הזירה

מאידך גיסא, בסוגיית הסכסוך הישראלי־הפלסטיני לא רק שאיננו בעמדת הבקעה, נדמה שאנחנו בנסיגה בלא קרב. הקיפאון המדיני הארוך והשגשוג של שיח לאומני ברשות ובסמכות של מפלגות פוליטיות הביאו לעלייה תלולה במספר של תקריות גזעניות הפוגעות באנשים פרטיים ולחילול מקומות קדושים לקהילות ודתות שכנות. יש פער עצום בין שתי המגמות הללו: מצד אחד מגמה של פתיחות, צימאון, סקרנות ולימוד של מקורות תרבותיים שונים על בסיס ערכי של סובלנות, כבוד הדדי והכרה במסורות מגוונות ביהדות ומחוצה לה, ומצד אחר - שיח צר וקנאי, נגוע בשנאת אדם, המחלל שם שמים ברבים ומביא לפגיעה בנפש.

לאור שתי המגמות שתיארתי לעיל, ניתן לראות בברית הפוליטית בין נפתלי בנט ליאיר לפיד עירוב מין בשאינו מינו. כיצד יישבו מובילי ההתחדשות היהודית מבית מדרשה של תנועת יש עתיד לצד רבני תג־מחיר ונוער הגבעות, המהווים את הסמכות הרוחנית של הבית היהודי? הרי הם נאבקים על אותם “משאבים” – פרשנות לכתבי הקודש.

אריאל לוינסון, מרצה לספרות עברית באוניברסיטה העברית
וממייסדי הישיבה החילונית בירושלים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ