לפיד, אני ריקי כהן מחדרה

דניאל בן, דבורה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דניאל בן, דבורה

החיפושים אחר גב' ריקי כהן ממעמד הביניים יכולים להיפסק. אחרי שקראתי את דברי שר האוצר, יאיר לפיד, גיליתי שהוא מדבר עלי, ובעצם עלינו, זוגתי ואני ובתי הקטנה, שהצטרפה למשפחה ועשתה אותנו מאושרים אך גם מלאי חרדה, קצת לעתידנו והרבה לעתידה.

כמו ריקי כהן, זוגתי מורה בבית ספר יסודי, ותק שבע שנים, ומחנכת כיתה במשרה מלאה, עם התחייבויות להחזר הלוואה לקניית רכב קטן, שתי חופשות קצרות, מתנת נישואים מקרובי משפחה, ומספר זוגות נעליים שעדיין באופנה, וכן - מאמץ אקדמי להשלים תואר שני בין ההתחייבויות בעבודה, לטובת העתיד הנראה לעין. ואני, סרן, סמ"פ במילואים, לפחות 35 ימי מילואים בשנה, משלים תואר שני באוניברסיטה העברית ומנהל מרחב צפון בארגון "איילים" עם רכב צמוד, פריבילגיה אדירה, יש לומר.

ביחד אנחנו מגרדים קרוב לסכום של משפחת כהן. אך מה עושים עם זה? ללא סיוע מההורים, לבית, ריהוט והוצאות "קטנות" אין־ספור, קרוב לוודאי שהיינו נאלצים לוותר על הלימודים. והנה, לשמחתנו עול נוסף, תינוקת שאך באה לעולם ודרישותיה עמה.

יאיר לפיד בהלווית אמנון דנקנרצילום: מוטי מילרוד

ולא שלא ניסינו לבד, כמובן שניסינו, לא יספיקו אצבעות הידיים והרגליים בכדי למנות את מגוון העבודות שבהן השתכרנו בעשור וחצי האחרונים. מגיל 16 אנחנו עובדים, מלצרות, בניין, שיעורים פרטיים, מציל, שמרטפות, חקלאות, תיירות, ביטחון וכמובן חינוך. מוכשרים וחרוצים, לשמחתנו מעולם לא נזקקנו לסייע להורים או לקרוב משפחה ורק ניסינו לכלכל את עצמנו באופן עצמאי.

אך משהו לא מסתדר. אנחנו הדור שצריך להוביל את המדינה לחדשנות ויזמות, אבל אנחנו שקועים במאבקי הישרדות לא הוגנים, שמסיטים את ההון היקר שעומד לרשות מדינתנו - האדם - לעיסוק בנטל הכבד שהוא נושא, במקום בדמיון, חלוציות וחזון.

אז בבקשה, שר האוצר, חלק את הנטל קצת יותר טוב כדי שנוכל להמשיך להיות דור של חלום ומעשה במרוץ השליחים המרגש הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ