שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מה שיודעים בעזה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אברהם פיינטוך

בתגובה על “לאן באמת נעלמו כל הרקטות” מאת תיאודור פוסטול
 (“הארץ”, 29.3)

תיאודור פוסטול, פרופסור ב־MIT, מומחה לטילים, "הוכיח" שכולם - אנשי רפא”ל שפיתחו את מערכת “כיפת ברזל”, המפקדים וחיילי היחידות שהפעילו אותה, ודוברי הצבא והממשלה - משקרים: שיעור ההצלחות ביירוט הטילים ב"עמוד ענן" אינו 84%, אלא 5%.

אינני פרופסור ב־MIT, אלא באוניברסיטת בן גוריון בלבד. אינני מומחה לטילים, אלא מתמטיקאי פשוט. יש לי רק שני יתרונות על פוסטול. אחד, אני תושב באר שבע ונכחתי בה בזמן "עמוד ענן". אחת הנפילות היתה על כביש במרחק כ–500 מטר מביתי. מההדף בלבד נשברו ונסדקו חלונות במספר רב של דירות ומכוניות. אני משאיר לעיתונאי חרוץ לברר, שרק בעקבות נפילה זו הוגשו מספר רב של תביעות, בוודאי יותר מ–100. זה מפריך את ”ההוכחה” הראשונה של פוסטול, כאילו המספר הרב של תביעות שהוגשו מעיד על מספר הטילים שלא יורטו.

פוסטול כועס על צה"ל שאינו מפרסם מידע: "הרקטות שנורו מעזה כל כך לא מדויקות, שהחמאס אינו יכול להשתמש במידע על מקום פגיעתן כדי לשפר את טיווח הרקטות שלו בעתיד". וכאן היתרון השני שלי: שירתתי חמש שנים בחיל התותחנים, וטיווחתי מטרות לא מעטות, גם כשעבדנו בשיטות הנראות מגוחכות על יד הטכנולוגיות של היום. בזמן "עופרת יצוקה" סימנתי על מפה את הנפילות השונות בעיר וזיהיתי מיד את ה"מטרה" של החמאס, שהטילים התקרבו אליה בהדרגה.

הטילים שיורים מעזה עפים על פי אותם חוקי פיסיקה כמו פגזי ארטילריה. מקום הנפילה תלוי בעיקר בקו ובזווית הגבהה (נתוני מפה). כל מה שדרוש מהיורה מעמדה קבועה, היודע את מקומות הנפילה, זה לשנות קו ימינה/שמאלה, או להרים/להוריד את זווית ההגבהה. נראה ששיטות פרימיטיביות אלו אינן מוכרות למומחה לטילים מ-MIT, אבל מוכרות היטב ליורים.

פרופ’ אברהם פיינטוך, באר שבע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ