בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 12.4.2013

תגובות

מן הנס הכלכלי אל הבור

לקראת גיבוש הגזירות הכלכליות, כתוצאה מהבור העמוק בתקציב שהשאירה ממשלת נתניהו־שטייניץ, שומעים כל היום פרשנים כאלו ואחרים, עצות מכאן ועד להודעה חדשה, מה טוב ומה לא, מה יציל את ישראל מהאסון הכלכלי שחוו מדינות אחרות. בל נשכח את כל הפרשנים והכתבים הכלכליים שדיווחו לנו בשנה שעברה על מצבה הטוב של ישראל בהשוואה לעולם, על הנסים של ממשלת נתניהו ועוד שבחים. רק כחודשיים לפני הבחירות הודיעו לנו נתניהו ושטייניץ שיש בור עמוק. כמעט אף אחד מהכתבים הכלכליים לא התריע במשך השנה, בנק ישראל לא זעק ולא התריע ועוד טרח לשבח את הממשלה ששינתה משהו אחרי שכבר התפרסמו הידיעות על הבור.

עכשיו אולי יואילו כל הפרשנים המכובדים להסביר לנו כיצד נוצר הבור. הממשלה מאשימה את ועדת טרכטנברג; הרי כמעט שום דבר מהמלצותיה עוד לא בוצע. אדרבה, יספרו לנו במספרים ברורים כמה עלו לנו גחמותיהם של החרדים כל חודשיים־שלושה, ושטייניץ מיד הודיע שיש לו הכסף לכך. כמה עולים לנו המתנחלים לעומת אזרחים בתוך הקו הירוק. איזה קיצוץ יכול לבוא אם הממשלה תכריז על שינוי סדר העדיפויות הלאומי כדוגמת הכרזתו של יצחק רבין בשעתו, והעיקר - מנין באמת יכול לבוא הכסף, והרבה, אחרי שישראל תסכים ללכת להסכם שלום, שמחירו ידוע.

אנחנו כבר אחרי הבחירות והמפלגות יכולות לומר לציבור את האמת.

חנה ירקון, תל אביב

חיים בסרט

בתגובה על “מרצ מתנכרת למצביעיה” מאת
רם פרומן (“הארץ”, 9.4)

עמדות מרצ נאמנות לאדם הנאור שגם יודע שלפחות 50% מתושבי המדינה אינם בני מזל כד”ר רם פרומן, הגר ברמת אביב ומתפרנס היטב. מרצ פועלת בתחומים החשובים בעיני לקיום מדינה נאורה ואני, בדיוק כמו זהבה גלאון, תוהה באיזה סרט חיים החבר יאיר לפיד וחברים רבים אחרים שם בכנסת.

רותי חשמונאי, חיפה

מניחי היסודות

בתגובה על "ובשמחה לעבוד את השם" מאת
תמר רותם ("הארץ", 8.3)

בניגוד למה שנאמר בכתבה, "הגישה העכשווית של החוקרים מתן ויגודה ומיכאל לוקין אינה "שונה" מזאת של חוקרי המוסיקה החסידית, עמם נמנים פרופ' אנדרה היידו (חתן פרס ישראל), פרופ' אליהו שלייפר וכותב שורות אלה, שהניחו את היסודות החדשים לחקר המוסיקה החסידית בארץ בהקלטותיהם ובפרסומיהם, אלא מבוססת עליהם. העובדה שבמחקריהם של ויגודה ולוקין לא היתה התייחסות מחקרית לטקסטים ביידיש נובעת ממספרם המועט של טקסטים אלה ברפרטואר העצום שהוקלט ונבדק, ולא כתוצאה מ"גישה מחקרית" כלשהי.

כבודם של הכליזמרים יחיאל פרנק ואברהם לייב בורשטיין כאספני ניגונים חסידיים במקומו מונח, אך הם אינם הראשונים ש"יצרו קשר" עם חוקרי המוסיקה החסידית, שפעלו בחסות המרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית וארכיון הצליל בספרייה הלאומית (לשעבר: הפונותיקה הלאומית), החל מ–1969. ההקלטות המסיביות שנעשו במשך יותר מ–40 שנה, יחד עם הפתיחות של מנהל הפונותיקה, חוקר המוסיקה היהודית אביגדור הרצוג, כלפי חסידים וכליזמרים שבאו לפונותיקה כדי לתרום ולהיתרם, הם שיצרו את התשתית ל"מודעות לחשיבות שימורם" של ניגונים בקרב חסידים רבים ובכללם כמה אדמו"רים, ויפה שגם הכליזמר פרנק נמנה עמם.

יעקב מזור, עמית מחקר במרכז לחקר המוסיקה היהודית, האוניברסיטה העברית, ירושלים

מיעוט בלתי מייצג

בתגובה על “מסעות קלדרון” מאת ספי רכלבסקי (“הארץ”, 9.4)

ההכללות שהכותב המלומד משתמש בהן במאמרו אינן משקפות את המציאות של הכלל, אלא את היוצא מן הכלל. הוא לוקח דמות קיצונית (הרב דב ליאור) ומתייחס אליה כאילו היא מייצגת זרם גדול של דתיים.

ישנם "רבנים" שסוטים מן היהדות ומביאים עלינו אסונות, כפי שהוכח כבר בהיסטוריה היהודית. בזמן מרד בר כוכבא תמך רבי עקיבא במלך המשיח וגרם לאחד האסונות הגדולים ביותר שאירעו לעם היהודי.

כיום, זרם קיצוני קטן, שאינו משקף אפילו אחוז אחד מהדתיים, זוכה למאמרים ולכתבות בכלי התקשורת, בעוד שלרוב הדומם אין הד.

מיכאל רז שטיינקריצר, נתניה

דברי בלע

בתגובה על "בכבלים של הבלים" מאת קובי ניב (“הארץ”, 7.4)

זכותו של כל אדם לכתוב ולפרסם דברי ביקורת, כפירה, סאטירה וכו', חריפים ונוקבים ככל שיהיו, ואולם רשימתו של ניב אינה נכללת בגדרים אלה. גם מבקר חריף של הדת והממסד הדתי ואף אתאיסט מושבע יכולים לראות שלפנינו גיבוב של דברי בלע ושטנה מנוסחים בלשון אשפתות, דברים שאינם ראויים לדפוס כלל, בוודאי לא בעיתון רציני.

רבקה ודוד ברנר, רעננה

מדינה מתוקנת

עם הנהגת שעון קיץ שיימשך יותר משישה חודשים, מדינתנו נעשית מתוקנת יותר. כדי שתהיה גם נגישה יותר, על משרדי התחבורה והפנים לאשר את הפעלת התחבורה הציבורית ללא הפסקה, גם בשבתות ובחגים. הדבר יאפשר לבני הנוער ולאוכלוסיות החלשות ליהנות בשעות הפנאי שלהם מתחבורה ציבורית נוחה, זמינה וזולה. אני משוכנע שכך גם יפחת העומס בכבישים, מספר התאונות יקטן ותצנח עקומת ההרוגים והפצועים.

ד”ר אפרים דביר, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו