בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 14.4.2013

תגובות

צרכים מיוחדים

בתגובה על ״שוויון לכל בעלי המוגבלויות״ מאת בת’ שטיינברג ומרים אברהם (“הארץ”, 9.4)

טוב עשו הכותבות במאמרן. בני, בן 18, לומד בבית ספר אזורי גדול לחינוך מיוחד בנס ציונה. מכיוון שבית הספר מוגדר כבית ספר לתלמידים לקויי למידה רב־בעייתיים (ולא כבית ספר לאוטיסטים), התלמידים חוזרים הביתה בשעה מוקדמת ואין להם צהרון. גם בחופשות של משרד החינוך תלמידים אלה לא מקבלים מענה שווה לזה של התלמידים האוטיסטים. נושא זה נדון בעבר הלא רחוק בוועדת החינוך של הכנסת בנוכחות אנשי מקצוע בכירים של משרד החינוך, הבריאות והרווחה, וכמו כן בנוכחות הורים, נציגים של בית הספר של בני.

מי שמתמצא קצת בנושא יודע שלילדים כמו בני ישנם אותם צרכים מיוחדים, צורך בהשגחה, טיפולים מיוחדים וכו׳. עם הגיל עולה המצוקה החברתית בגלל העדר פעילויות מתאימות והעדר מסגרת אחר־הצהריים. מכיוון שרוב התלמידים אינם לומדים במסגרות לימודיות במקום מגוריהם, מצוקתם היא מצוקת הוריהם, הנאלצים להתמודד אתם לבדם.

ידוע לכל אנשי המקצוע (וגם לפוליטיקאים) שיש לובי חזק למען ילדים אוטיסטים, וטוב שכך. הגיע הזמן לדאוג גם לאחרים באותה המידה. האחריות הינה על קובעי המדיניות ואני מצפה משר החינוך החדש, שי פירון, להיות לנו לעזר.

יוסיי דנינו, מזכרת בתיה

משחק על הקו

טורו של אלון עידן, "בעיני המתבונן", המתפרסם במדור הספורט, הוא עבורי אחת מן הסיבות להיות מנוי על "הארץ". עידן משחק היטב על קו הנבדל בין פרשנות ספורט לפילוסופיה והוויה. אצלו הקו איננו רק חיבור בין שתי נקודות - אצלו הקו הופך לחלל בעל עומק ואישיות משלו (בדומה לביטול החיץ הקלאסי בין השוער לשחקני השדה שביצעה ברסה).

למכתבי זה שתי מטרות: אחת, ליידע אתכם, הקוראים אמנם את "הארץ" אך מורגלים לדלג על דפי הספורט, לבקר מדי פעם אצל אלון עידן. ביקור כזה יהיה עבורכם חוויה מכוננת - כאנשים, כחווים, כמתבוננים, כקוראים, כחושבים. השנייה, להציע למערכת העיתון למקם את "בעיני המתבונן" בדף המאמרים הראשי; הרי אין באמת הבדל בין מושאי הכתיבה - כדורגל, קוטג', ראש ממשלה, זרימת הנחלים - ההבדל נמצא בכותב או בקורא, תמיד בעיני המתבונן.

אופיר פז דה פורטוגייז, כפר יונה

חרוז אומלל

בתגובה על “געגוע לפיגוע” מאת מיה סלע (“הארץ”, 11.4)

במדור "טלוויזיה" מבקרת מיה סלע את סגנון הגשת החדשות בערוץ 10, בעקבות תאונת הדרכים רבת הנפגעים ליד חיפה. יש בהחלט מקום לביקורת נוקבת בעניין. אבל מה הציניות הזאת? גם פיגועים הם עניין לבדיחות דעת?!

שימוש בחרוז ה"חביב" (כל חרוז הוא חביב...) "געגוע לפיגוע" - הוא שימוש אומלל, בלתי הולם בעליל, מעליב ושווה התנצלות.

התאונה המדוברת היא "מגה" תאונה - על כן היה מקום לסקר אותה (מה עוד שנראה שהיא מסוג התאונות שאפשר היה להימנע מהן, וזאת כשלעצמה סיבה לסיקור ודיון ציבורי), אבל למה "געגוע לפיגוע"? איזה הקשר־דברים שבעולם יכול להביא לב יהודי לגעגוע לפיגוע?

מיה סלע מצטטת את כתב ערוץ 10, דורון הרמן: "זה נראה כמו זירת פיגוע"; נו, אז מה כל כך טוב שזה צריך לעורר געגוע לפיגוע?

רחל שטרן, ירושלים

הדוגמה הצרפתית

בניגוד לביקורת השלילית שמטיחים ישראלים רבים בכל דבר צרפתי, אני פרנקופיל ואיני מתבייש בזה. אני חושב שהעם שהנחיל לעולם את מגילת זכויות האדם ועוד ערכים רבים, ובהם תמיכה רבת חשיבות לחוסנה ולביטחונה של ישראל, ראוי להערכה וליחס שונה מעם ישראל.

הדוגמה האחרונה מתייחסת לפרשת שר התקציב הצרפתי, שהתפטר בחודש שעבר מיד כשנפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד שהחזיק בניגוד לחוק חשבון סודי בשווייץ, כדי להעלים מס. השר שסרח, ז׳רום קאוזק, הכחיש במשך חודשים האשמות שהתפרסמו בתקשורת הצרפתית לאחר מינויו לתפקיד בקיץ הקודם, ושבועיים אחרי התפטרותו הודה באשמה והתנצל על הכחשותיו־שקריו.

הדוגמה הראויה לציון היא התגובה של המערכת הפוליטית הצרפתית. מזכ״ל המפלגה הסוציאליסטית הודיע בפומבי שהשר שסרח מודח מהמפלגה על מעשהו, והנשיא הוקיע בנאום טלוויזיוני את השר ״ששיקר ורימה את הרשויות הבכירות ביותר במדינה ובהן מוסד הנשיאות, ובאמצעותן את כל בני העם הצרפתי״.

הנשיא פרנסואה הולנד הגדיר את פעולתו של קאוזק ״טעות שלא ניתן לסלוח עליה״ וביקש להדגיש שלוש נקודות עיקריות: עצמאותה של מערכת המשפט הצרפתית, שתוכל לחקור את העניין באופן עצמאי לחלוטין; הצורך לצמצם את ניגודי האינטרסים של נבחרי ציבור באמצעות פרסום ושקיפות מלאה של הצהרות ההון שלהם; והצורך למנוע מנבחרי ציבור שסרחו לכהן בתפקיד ממלכתי לכל ימי חייהם.

לא זכורה לי התבטאות שמתקרבת לזאת מפי נשיא או ראש ממשלה ישראלי לאחר ששר האוצר אברהם הירשזון הורשע בפלילים ונשלח למאסר.

התגובה הצרפתית ראויה לחיקוי כאן ועכשיו ולא צריך להמתין עד ששר או נבחר ציבור ישראלי נוסף יורשע בפלילים. הדרישה מנבחרי ציבור להגיש הצהרות הון מיד עם היבחרם והאיסור למנות לתפקיד ממלכתי נבחר ציבור שהורשע הם החלטות קלות ומהירות שעל הכנסת הנוכחית לקבל, ויפה שעה אחת קודם.

אהרון אלמוג, רמת השרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו