שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קריאה לשחרור הצירים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דן כנען

בתגובה על "שייסעו באופניים" מאת דרור אטקס (“הארץ”, 11.4)

כתושב וכעובד בירושלים מאז 1967 אני מבקש להוסיף על דבריו הנכוחים של דרור אטקס. המעבר היללני של שיירות ראשי הממשלה לדורותיהם וחסימת צירים לתנועה ולחניה בביקורים של ראשי מדינה מחו"ל מעידים לא רק על חוצפה ועזות מצח של המשטרה והשב"כ (לפי העניין). אלה כמה ממסקנותי אחרי 46 שנות ירושלמיות (כולל הפריפריה):

אין משמעות לזמנם של האזרחים. סגירת צירים למשך שעות גורמת לאובדן של אלפי (ולפעמים רבבות) שעות עבודה ופנאי של האזרחים. מדוע אין מטיסים אח"מים מנתב"ג לירושלים ובחזרה במסוק? חסימת צירים ואיסורי חניה נעשים עם יד קלה מאוד על ההדק. מדוע אלפי שעות של אזרחים שוות פחות משעה אחת של אח"מ מקומי או זר?

הדרישה למתן עדיפות לשיירת ראש הממשלה דומה מצד אחד לאזעקות היום יומיות של רכבי הצלה וכיבוי, אלא שאלה האחרונים מסתפקים בהפעלת הסירנות שלהם, בעוד במקרה הראשון הדרישה מלווה, כמתואר במאמר, בהוראה סמכותית מגובת־רמקול לפינוי הציר. גם רכבי ההצלה והכיבוי מגזימים לפעמים, לדעתי, בלחץ שהם מפעילים במודע על כלי רכב העומדים לפניהם ברמזור אדום לפנות את הדרך, אך יש להניח כי ביסוד פעולתם עומד הצורך להציל חיים. במקרה של שיירת ראש הממשלה הסיבה היחידה יכולה להיות אי־עמידה שלו בלוח הזמנים.

בביקור אובמה נראה בתחילה, שמוקד המידע המשטרתי פועל ביעילות מפתיעה ומשמחת. אבל אתרע מזלי להימצא באוטובוס בצפון ירושלים בזמן חזרת אובמה לנתב"ג. הרדיו הודיע על חסימת כביש 1, וכל הניסיונות של הנהג לקבל מהמוקד מידע על שעת סיום החסימה נענו בתשובה "לא יודעים". בצעידה ברגל ראיתי מאות כלי רכב תקועים. זה מחזיר אותנו לסעיף על הזלזול בזמנם של האזרחים.

דן כנען, מבשרת ציון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ