בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 15.4.2013

תגובות

ואם רצו הנקבות להתעטף

בתגובה על “חמש מנשות הכותל נעצרו” מאת
יאיר אטינגר וג’ודי מלץ (“הארץ”, 12.4)

בידיעה על נשות הכותל המתעטפות בטליתות צוטטה מפגינה חרדית באומרה: "באתי להפגין נגד הרפורמים שמחללים מקום קדוש. כל השיטה שלהם היא בגידה בבורא עולם". האומנם? הרי בספר ההלכה המקובל, "ספר החינוך על תרי"ג המצוות" (המיוחס לרב אהרן הלוי מברצלונה בסוף המאה ה-13) כתוב שמצווה מספר שפ"ו, שהיא מצוות ציצית, "נוהגת בזכרים בכל מקום ובכל זמן, אבל לא בנקבות; ואם רצו הנקבות להתעטף – מתעטפות בלא ברכה, כדעת קצת המפרשים; וקצתם אמרו: אפילו בברכה".

מסתבר שבעניין הטלית יש לנשות הכותל על מה להסתמך. על המפגינה החרדית ודומיה לעשות שיעורי בית וגם להתנצל לפני נשות הכותל על ההשמצה הבלתי־מבוססת נגדן.

ד"ר ישראל זיידרמן, שורש

דלתות המקלט פתוחות

בתגובה על מכתבו של יחיאל אמיתי “מהרסיך ומחריביך” (“הארץ”, 11.4)

אנו חוגגים עכשיו 65 שנים לעצמאות ישראל. המדינה הוקמה כדי להוות מקלט לכל יהודי בעולם החש שחייו בסכנה. דלתות המדינה פתוחות גם לפני כל ישראלי שהיגר מכאן וחש חוסר ביטחון במקום מגוריו החדש. יש ישראלים שבחרו להתגורר מחוץ לגבולות המדינה, למשל בפלסטין. אם הם חשים שם בסכנה, הם מוזמנים לשוב למדינת ישראל, ביתם הלאומי. כשם שישראל לא תשלח צבא או משטרה להגן על חיי יהודי או ישראלי באירופה או באמריקה, כך אין היא חייבת להגן על כל מי שבוחר לשהות מחוץ לגבולותיה, גם אם זה במרחק חמש דקות מכפר סבא.

אלון ריבק, חיפה

שווים במותם

בתגובה על מאמר המערכת “אֵבל ללא אפליה” (“הארץ”, 14.4)

בלי מלים: תמונה שצילמתי בבית קברות צבאי אמריקאי בנורמנדי.

ד”ר דב גביש, ירושלים

העובדות החסרות

בתגובה על “מכתב מרוח רפאים” מאת גדעון לוי (“הארץ”, 11.4)

סאמר עיסאווי נכלא שנית אחרי שעבר על תנאי השחרור שלו בעסקת גלעד שליט. הוא מוחה על עוול זה בנשק שבידו, שביתת רעב שעלולה לעלות לו בחייו.

לפני כן, מזכיר גדעון לוי, הוא נידון ל–26 שנות מאסר. על מה נגזרות על אדם 26 שנות מאסר? האם תיכנן להרוג, האם הרג? האם אירגן פיגועים נגד קוראים כמוני, "אזרחים שקטים", שחלקם מתקראים "מתנחלים"? האם מי שמארגן פיגועי הרג נגד מתנחלים בלא הבחנה הוא לוחם חופש "לגיטימי", או טרוריסט? לא ברור.

מה שברור הוא, שעיסאווי כותב יפה, והוא אידיאליסט. אבל יש כל מיני אידיאליסטים, חלקם ישראלים, ציונים, "מתנחלים", וחלקם רוצחים - כמו, למשל, יגאל עמיר. מדינת ישראל מכונה על ידי לוי "אדישה ושאננה", אבל אולי יהיה זה להיפך, היא תהיה אדישה ושאננה אם לא תעצור את עיסאווי לפני שיפגע ב(עוד?)ילד או לא־חשוב־איזה־יהודי־ישראלי?

כל אלה שאלות שעולות אצלי אחרי שאני קוראת מאמרים הפונים אל הרגש בלי להציג את העובדות שבוודאי נמצאות אצל הכותב.

רות וינטר, תל אביב

טעות בכתובת

בתגובה על “המשטרה עיכבה שתי פעילות שמאל שביקרו את העציר הפלסטיני השובת רעב” מאת חיים לוינסון (“הארץ”, 14.4)

איני מבינה מדוע הסופרים הישראלים פונים דווקא אל האיש השובת רעב, סאמר עיסאווי, כדי שיחדל משביתתו. מדוע אינם פונים אל ראש הממשלה, אל שרי הממשלה, אל חברי הקואליציה התומכים בממשלה, ומבקשים מהם ”שימנעו את הטרגדיה”? מדוע הסופרים אינם פונים אל כל הללו כדי שיתירו לאיש לשוב אל כפרו וביתו (במקום זאת ממשיכות רשויות הצבא להציע לו גירוש לעזה או ”לארץ אירופית“)? האם הם חושבים, שיש סיכוי רב יותר שהאיש הגוסס ייענה מאשר ממשלת ישראל וצבאה?

אולי קל יותר להתנאות בפנייה נרגשת אל האיש הגוסס מאשר לפנות אל ממשלתם של הסופרים, מאשר לנקוט אמירה פוליטית ברורה וחדה על טיבו של השלטון הקולוניאלי הישראלי, שיטותיו ואמצעיו, ולפיכך גם על גורלו הנחרץ מראש של מי שמנסה להתנגד להם בגופו שלו?

ד”ר סנאית גיסיס, תל אביב

התנהלות בסימן שאלה

אל מול המתריסים וטוענים כי יאיר לפיד אינו מתאים לשמש שר אוצר, היתה תגובה: האיש חכם ואינטליגנטי, ותכונות אלו יחפו על חוסר ניסיונו; במשרד האוצר יש אנשי מקצוע מעולים, ולפיד הנבון ימלא את החסר אצלו מניסיונם של בכירי האוצר.

התנהלותו של לפיד בתקופה הקצרה מאז נכנס לתפקידו מעמידה בסימן שאלה את התכונות שמייחסים לו. הלבנת פנים ברבים של בכיר במשרדו, פעולה מאחורי גבם של עובדיו, אי מתן גיבוי פומבי. נראה שלפיד אינו בשל לתפקיד.

שמואל אייל, מעלה אדומים

דב גביש


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו