בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 18.4.2013

תגובות

למקרא שמות הנופלים

בכל טקס יום הזיכרון אנו מתייחדים בבית העלמין של סביון עם זכרם של בני המקום הקטן הזה, קצינים וחיילים קרביים, טייסים וגיבורים, רובם בני משפחות שעלו לישראל מארצות שהן משאת נפשם של כל היורדים.

למקרא שמות הנופלים שהקריבו את חייהם למען כל מה שיש לנו, לבי מתמלא רחמים על כל אלה שעזבו לארצות הנוחות והשפע’ אך חסרים את ההתעלות הנפשית שיש לנו כאן, בארץ ישראל, במדינת היהודים שזכינו להשתתף בהתהוותה אחרי אלפי שנות תפילה וכמיהה לה. אלה ערכי חיים שלא יסולאו בפז מכל מין וסוג. חבל על חייהם שעוברים עליהם בריק נפשי.

מרדכי בן חורין, סביון

אילו היה שוויון

בתגובה על “ג'יהאד חילוני” מאת מרדכי ברנר (“הארץ”, 15.4)

במאמר מוזר וחד צדדי מבקש מרדכי ברנר שהחילונים יקבלו את העובדה שהחרדים אינם מכבדים את הימים "המסמלים ערכים המקודשים גם לחילונים", כגון יום העצמאות, ומבקש גם להחיל את אותם קריטריונים על החילונים (מחללי השבת) ועל החרדים (תנו להם לחלל את יום העצמאות).

אילו היה שוויון כלשהו בין החילונים לחרדים, היה אפשר לקבל את הדברים. אבל אין שוויון, לא שוויון בנטל ולא שוויון בתקציב. החרדים נהרגים באוהלה של תורה, בלי דם, יזע ודמעות, ואילו החילונים נהרגים בשדה הקרב. החרדים מקבלים תקציבים לבחורי הישיבה על חשבון החילונים, ואילו הסטודנטים המשרתים במילואים אינם מקבלים תמיכה מהמדינה ומשלמים שכר לימוד גבוה.

היות שהאי שוויון זועק לשמים, יש מצב לג'יהאד חילוני, שהוא הביטוי שבו ברנר משתמש. הפתרון היחיד הוא הפרדת הדת מן המדינה, אבל המדינה נוקטת מדיניות שהיא ההיפך מהפרדה. כך יכול ברנר להתבכיין על כך שלא מתחשבים בחרדים ולומר שהחילונים מתחסדים ומתריסים.

לידיה גרינפלד, כפר ורדים

מחיקה תמורת מחיקה

בתגובה על “למה רוסק עמינח מוחקת חוב
אישי לנוחי דנקנר” מאת איתן אבריאל
(TheMarker, 15.4)

רקפת רוסק עמינח מונתה לא כבר למנהלת של בנק לאומי. אני מניח, שמשכורתה קפצה כלפי מעלה בכמה מיליוני שקלים. אם בקלות רבה כל כך היא מוחקת לנוחי דנקנר חוב של 150 מיליון, אולי תיתן דוגמה אישית, תיקח אחריות ותוותר על שנת משכורת?

אם מנהלי הבנקים ייקחו אחריות אישית לפני שהם רצים למחוק הלוואות לטייקונים, וייאלצו למחוק לעצמם כמה משכורות, אולי יחשבו פעמיים אם כדאי להם לרצות את הטייקונים.

אבי הלוי, קרית אונו

ביוזמתנו או באשמתנו

בתגובה על “המלחמה הבאה” מאת אלוף בן (“הארץ”, 15.4)

אלוף בן מתעלם במאמרו מן העובדה הכואבת, שפרט למלחמת השחרור, כל מלחמות ישראל נפתחו ביוזמתנו או באשמתנו, כולל מלחמת יום כיפור, שפרצה היות שסירבנו לקבל את הצעות נשיא מצרים אז באמצעות נציג האו"ם גונאר יארינג. כך לצערי יהיה כנראה גם במלחמות הבאות.

גבי ורבורג, אוניברסיטת חיפה

איש מרתק ומורכב

בתגובה על “אפלת דנקנר” מאת אריה קרישק (“הארץ”, 12.4)

ארבעה טורים ותמונה מרושעת אחת ייחד “הארץ” למונולוג של אריה קרישק על אמנון דנקנר. אני מכיר את דנקנר 30 שנים. היו לנו מאות שיחות על מגוון עצום של נושאים: אישיים, משפחתיים, ספרותיים. אני גאה לומר, שאני חושב את עצמי לקרוב אליו ואל משפחתו. בעיני הוא היה ענק, מאחרוני אנשי האשכולות הרנסאנסיים ואיש מרתק ומורכב. אבל זה לא הנושא.

העניין הוא, שבכל השעות הרבות ששוחחתי עם דנקנר, שבחלקן נועץ בי על נושאים שהטרידו אותו, שמו של קרישק לא עלה ולו פעם אחת. אני עצמי התוודעתי אל שמו רק בעקבות המאמר שכתב על דנקנר, ואולי זה מעיד על בורותי. ייתכן שאילו היה דנקנר מזכיר את שמו, הייתי מתעניין גם ביצירותיו הספרותיות.

ניתן לומר, כי עדותי אנקדוטית בהקשר זה. אולם מהטקסט ניכר, כי קרישק מנסה לשים את עצמו בשורה אחת עם דנקנר, מעצם העובדה שדנקנר לכאורה ״סימן״ אותו כסוג של יריב. לא נראה לי שדנקנר “ספר” במיוחד את קרישק או הירהר בו ברגעיו האחרונים. ניכר, עם זאת, כי קרישק הירהר בדנקנר לא מעט בשבתו במעצר, או ב״קלבוש״ כהגדרתו, ועתה זכה לבמה שעליה שטח באריכות ובפירוט מוזר את הרהוריו המרושעים ומלאי הארס.

ד”ר איתי שילוני, רמת השרון

מה שחסר בדברי עיסאווי

בתגובה על “מכתב מרוח רפאים” מאת גדעון לוי (“הארץ”, 11.4)

דבריו של שובת הרעב סאמר עיסאווי היו יכולים באמת לשכנע, לו היה מוסיף משפט קטן: מתוך רצון להושיט יד לשלום, אני מדגיש כי הנני רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס (סעיף 7), לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים כתנאי לגאולה, גזענות שאני מגנה, ולא מופת מוסרי.

כדאי לזכור, כי תנועת החמאס על מצעה זה קיבלה רוב קולות בבחירות דמוקרטיות, ולמרבה הצער עד היום טרם נמצא ערבי־מוסלמי, ולו אחד, שיצא נגד דברים אלה. כל זמן שלא יקום אחד כזה, אין סיכוי לשלום, ואין ערך למלים אחרות.

נעמן כהן, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו