במקום ציון לשבח

אברהם שומרוני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אברהם שומרוני

בתגובה על "פוסט פוסט־ציונות" מאת ארי שביט ("הארץ", 18.4)

ארי שביט שר שיר הלל למדינת ישראל לכבוד יום העצמאות. כדי להאדיר הוא משווה אותנו (האנושיים) עם הברוטליות (הלא אנושית) מסביבנו. בשביל השוואה מחמיאה היה שביט יכול להרחיק ולהוסיף, שאין אצלנו כמויות נשק בעל עוצמה קטלנית כמו אצל אזרחים רבים בארצות הברית, או שהמאבק המעמדי אינו חריף כמו באנגליה, בה יש הפגנות של שנאה נגד מרגרט תאצ'ר אפילו ביום לווייתה, או שבשוודיה יש התאבדויות טרגיות רבות יותר מאשר אצלנו. אבל פחות נאה "לרדת" על מערביים כמונו; פופולרי יותר “לרדת” על ערבים ומוסלמים.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

בתוך כל התשבחות שביט עושה חסד עם הפוסט־ציונים, שהוא בוחר להגדירם כמשתפי פעולה עם אנטישמים ישנים וחדשים ועם כל אויבי העם היהודי, על בסיס העובדה שאינם מסכימים אתו ועם מדיניותה של ישראל, ומזכה אותם בהערכה שפועלם הוא "בלתי מודע". זו אמנם התנשאות פטרונית, אבל לפחות אין לשביט טענות נגדם על שהם בעד, למשל, צדק חברתי, ונגד גזענות (שביט רואה פשיזם דתי רק אצל ערבים, שם אינו מחויב להיאבק בו). הם גם בעד שמדינתנו לא רק נאה תדרוש אלא גם תקיים את החוק הבינלאומי, כלשונו וכרוחו, בעניין איסור התיישבות של אזרחים בשטח כבוש, זכויות פליטים, פיקוח בינלאומי על מתקנים גרעיניים ועוד.

שביט מתמלא שביעות רצון במציאת “אליבי”: הידד! יש אחרים (במיוחד ערבים) גרועים מאתנו. אם להשוות, אני שואף להידמות לנאורים ולמתקדמים בעולמנו היום וגם לעבור אותם. עצוב ששביט אינו מסוגל לקבל את העובדה, שיש אנשים האוהבים את ישראל ודואגים לביטחונה לא פחות ממנו, ולכן רואים חובה – אנושית, יהודית, ציונית – לבקר בתוקף את מחדליה ביחד עם ברכה על הישגיה. לחג המדינה הביא שביט הפעם זר קמל של צמחייה באושה.

אברהם שומרוני, תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ