בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 25.4.2013

תגובות

הכללה על בסיס מוצא

בתגובה על “ולתפארת מדינת האפרטהייד” מאת מאיר סיידלר (“הארץ”, 22.4)

מאיר סיידלר מקביל במאמרו בין אמירתו של פרופ' עליאן אל־קרינאווי, "איתך אני לא מדבר, אתה מהמתנחלים", לבין תגובה תיאורטית שלו בזו הלשון: "איתך אני לא מדבר, אתה מפורעי החוק בנגב".

אך אין דמיון בין הדברים. שהרי התנחלות היא החלטה שמאחוריה השקפת עולם לפיה אין פסול בהתנחלות. לעומת זאת, היותו של פרופ' אל־קרינאווי בדואי היא עובדה מוגמרת מרגע לידתו.

מצער מאוד שסיידלר אינו מבחין בין פסילה או החרמה על בסיס אידיאולוגי, לבין פסילה או החרמה על בסיס גזעני.

דן גרובס, תל אביב

אף לא אחד

בתגובה על "מבין כ-5,000 חברי דירקטוריון בישראל אין אפילו יוצא אתיופיה אחד" מאת
חיים ביאור (TheMarker, 21.3)

זו ידיעה מזעזעת: מבין אלפי היהודים שעלו מאתיופיה במבצע שלמה ובמבצע משה ורבים רבים שהגיעו ארצה עוד לפני כן, אין ולא חבר דירקטוריון אחד בישראל.

במקרה אני מאושפז עכשיו בבית חולים פלימן שבחיפה. בבית חולים זה, וכן בבית חולים כרמל, משרתים כיום עשרות יהודים טובים יוצאי אתיופיה בתפקידים אחראיים מאוד. רובם בוגרי אוניברסיטת חיפה, הטכניון. מלבדם ישנם עשרות ואולי מאות עורכי דין, מנהלי חשבונות ואף עובדי היי־טק. ומכל אלה לא נמצא ולו אחד שראוי לכהן כחבר דירקטוריון? לא בחברת חשמל, ולא בנמלי הארץ ולא בבנקים? בושה וחרפה.

ראובן אביגדור, חיפה

שמירה על צלם האדם

ברצוני לשטוח את מצוקתם של חולים במצב סיעודי קשה, או נכים, הנאלצים לשהות במוסדות טיפוליים מכיוון שבני משפחתם אינם מסוגלים להחזיקם בביתם. אנשים אלה זקוקים להשגחה ולטיפול בכל שעות היממה, ומוסד רפואי אינו מסוגל לתת שירות כזה, למרות הרצון הטוב. לצערנו, אין למצוא עובד מקומי לעבודה כזאת.

תקנות משרד הפנים אינן מאפשרות להעסיק עובד זר בתוך מוסד סיעודי, ואני מבקש מהאחראים להתחשב בסבלם של החולה ושל בני משפחתו, לאפשר להם להקל במידת מה את מר גורלו ולתת לו איכות חיים מינימלית שתשמור על צלם האדם שלו.

נראה לי כי הגיעה השעה להשתחרר מההגבלות המוטלות על מוכי גורל, ולאפשר העסקת עובד זר בתוך מוסד סיעודי. אפשר להתנות זאת בבדיקה פרטנית של כל מקרה על ידי רופא או עובד סוציאלי. יתר על כן, עובדיו הקבועים של המוסד יתפנו להקדיש זמן רב יותר ליתר המטופלים, כך שאינני רואה איזה נזק יכול להיגרם בזה. רק תועלת יכולה לצמוח מכך למטופל, לבני משפחתו ולמוסד.

אני קורא לשר הפנים החדש, גדעון סער, לבדוק את הסוגיה ולהכניס תיקון חשוב זה, במסגרת רפורמה כוללת בנושא העובדים הזרים, כראוי למדינה מתקדמת. עיניים רבות נשואות אליו בתקווה שיצליח לרענן את החוקים והנהלים שאינם מתאימים עוד.

יוסף סגל, קדימה־צורן

שרת האוצר

לפני שנים רבות עבדתי בבית ספר "זומר" ברמת גן. נתקלתי שם במזכירה יוכבד, ששמרה בחירוף נפש על רכוש בית הספר: גירים, בריסטולים וחומרים שונים לעבודת המורות. צחקתי תמיד ואמרתי שהיא שומרת על הרכוש כאילו זו הירושה שלה. היה צורך להסביר לה לאיזו מטרה אני זקוקה לכל דבר, ומה בדעתי לעשות בחומרים שאני מבקשת ממנה.

כעת, כשאני רואה את הבזבוז בכל מקום, אני מצטערת שאי אפשר למנות את יוכבד לשרת האוצר שלנו. הגירעון היה פוחת פלאים.

מנוחה חנוכה, קיראון

חזון העולם השלישי

בתגובה על “הערכות: הסכם שמים פתוחים יביא עוד חצי מיליון תיירים וייצור אלפי מקומות עבודה” מאת רינה רוזנברג (“הארץ”, 22.4)

תחת המותג האביבי "שמים פתוחים", בשורה מפיו של נועז בר־ניר, מנכ"ל משרד התיירות: ההסכם יביא עוד חצי מיליון תיירים וייצור אלפי מקומות עבודה. ובהמשך: "החברות הזרות יצטרכו כאן עובדים שייתנו להם שירותי קרקע, הסעות, אוכל וכדומה".

מילא המספרים, שלדעתי אין מאחוריהם כלום. מהיכן הוצאו? מישהו ראה מסמך מסודר בעניין זה? ובכלל, כמה טילים על אילת, עוד פעולות להחרמת ישראל - ומחצי המיליון ייוותר אפס אחד גדול. אבל החזון העתידי מטריף דעת: במקום ישראלים - "חברות זרות", במקום צוות אוויר - "הסעות", במקום מכונאי מטוסים - "אוכל", ואת ה"כדומה" אשאיר לדמיון הקורא.

חזון הציונות של המושלים בנו: עתיד של עולם שלישי, הזרים יטיסו ויטוסו והישראלים ייתנו להם שירותים.

ברוך רוזן, פתח־תקווה

ראשונה בישראל

בתגובה על “האמנות כמפגע סביבתי” מאת
גליה יהב (“הארץ”, 22.4)

טוב עשתה גליה יהב שהחליטה לייחד ביום כדור הארץ כתבה על האמנות האקולוגית, שחשיבותה בעולם ממשיכה לעלות.

חבל שלא מצאה מקום להזכיר את פעילותה של האמנית שי זכאי, שהיתה הראשונה שטבעה בארץ את צמד המלים "אמנות אקולוגית" בעבודה שכתבה כבר ב–1994, הקימה ב–1999 את "הפורום הישראלי לאמנות אקולוגית" ומלמדת זה שנים קורסים בנושא.

מוסי רז, יו”ר "חיים וסביבה", תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו