בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 26.4.2013

2תגובות

איך נוצר החוב?

בצד המחאה החברתית שהביאה לדחיית החלטת בנק לאומי למחוק חלק גדול מהחוב של חברה שבשליטת נוחי דנקנר, חייבת להישאל השאלה כיצד התאפשרה היווצרות חוב לבנק בסכום כה גדול, שהלווה אינו מסוגל או אינו מתכוון להחזירו. היכן היו ראשי הבנק, יו"ר הדירקטוריון, המנכ"לית וראשי החטיבות (אלה ששכר כל אחד מהם מסתכם במיליוני שקלים בשנה) וחברי הדירקטוריון? האם לאיש מהם לא היה העוז לקום ולהתריע מפני ההפקרות שבהענקת הלוואות בסכומים כאלה?

על האחראים למחדל לתת את הדין על שגרמו לציבור המשקיעים בבנק נזק במאות מיליוני שקלים, ובוודאי שאין לאשר להם עוד שכר שערורייתי, כפי שנהנו ממנו עד כה.

גדעון מאס, עומר

כבוד המלכה

בתגובה על “אחים, לא שותפים” מאת יוסי ורטר (“הארץ”, 19.4)

התביישתי מאוד לקרוא את ההתייחסות המזלזלת של יוסי ורטר אל "מלכת היופי האתיופית" שהוזמנה לקבלת הפנים בבית הנשיא פרס לכבוד הנשיא אובמה - וזאת בניגוד ל"ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט", שלא הוזמן.

מלכת היופי של ישראל לשנת 2013 (ככל שהתחרות הזאת שלילית בעיני) הינה ישראלית. כינויה "אתיופית" לא רק שאינו נכון, אלא מובן כניסיון להראות כמה פחותה חשיבותה מחשיבותו של אולמרט.

חבל מאוד שיוסי ורטר אינו מבין שייטאייש איינאו, שהתייתמה מאביה בגיל שנתיים ומאמה בגיל עשר, עלתה לארץ עם אחיה בגיל 12, סיימה תיכון ושירתה כקצינה בצבא ההגנה לישראל, מייצגת את מדינת ישראל בכבוד רב יותר בעשרות מונים מאהוד אולמרט שהורשע בפלילים ועומד לדין בשל עבירות נוספות על החוק, ומהווה בושה וקלון למדינת ישראל.

נכון יעשה ורטר אם ילמד מהתנצלותם של ראש הממשלה והנשיא לפני אהוד ברק (שגם הוא לא הוזמן לאותה קבלת פנים), ויתנצל לפני איינאו על התייחסותו להזמנתה.

יעקב ורשבסקי, חיפה

סממנים של גזענות

בתגובה על “והמדינה שותקת” מאת אריה אלדד (“הארץ”, 19.4)

אריה אלדד, בנו וממשיך דרכו המדינית של ישראל "שייב" אלדד, רץ לכנסת האחרונה יחד עם כהניסטים מוצהרים ומשת"פים של כהניסטים: איתמר בן גביר, ברוך מרזל ומיכאל בן ארי. ועדת הבחירות בראשות שופט עליון קבעה שפרסומים שלהם היו עם "סממנים של גזענות" ודרשה להסירם.

עמדותיו של אלדד לא השתנו. הוא ממשיך להטיף למה שהטיף תמיד, למדינת ישראל שתשלוט על כ–50% מתושביה בלי להעניק להם זכויות אזרח, מדינה שתהיה מושמצת ומוקעת בצדק על היותה מדינת אפרטהייד. אפרטהייד אינו בהכרח גזעני, אבל יש להוקיעו על כל בסיס אחר.

“הארץ” אמור להיות עיתון ליברלי ופתוח לדעות שונות ואכן, יש בו כותבים לא מעטים מהימין שמעניין לקרוא את דעותיהם גם אם אין מסכימים אתם ואפילו מתנגדים להן בחריפות. בתו של אלדד, קרני אלדד, היא אחת מאלה. אך כפי שאוסוולד מוסלי לא היה יכול להתארח ב”גרדיאן”, מארי לה פן לא תתקבל ב”ליברסיון” ואלסנדרה מוסוליני לא כותבת ב”רפובליקה”, “הארץ” אינו צריך לשמש פה למי ששותפים לדעות שיש להוקיען ולהוציאן אל מחוץ למחנה הציוני.

כמובן, אם אלדד יחזור בו, יכה על חטא וינתק בפומבי את קשריו עם הכהניסטים, אפשר לשקול לפרסמו גם ב”הארץ”. בינתיים, שיכתוב כמו אביו ב"סולם" משלו.

עמירם גולדבלום, ירושלים

מה שמותר לתייר

בתגובה על ״אשפוז מחלקה ראשונה״ מאת דן אבן (“הארץ”, 24.4)

הכתבה העוסקת בתיירות מרפא בבתי חולים ציבוריים בארץ מעוררת כמה שאלות חשובות. ראשית, כפי שכבר צוין בה, במדינה שאינה יכולה להרשות לעצמה מתן טיפול רפואי הולם בתנאים אנושיים לכל תושביה, הצעת מיטות וטיפולים הנמצאים בחסר לאזרחים זרים תמורת כסף היא, בלשון המעטה, מוזרה. בעניין יצוא הגז הטבעי קמה צעקה גדולה בנימוק שצרכיהם של אזרחי המדינה קודמים.

עניין אחר הוא השר״פ בבתי חולים ציבוריים, שנאסר והופסק בהחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, לקול זעקתם המרה של הנהלות בתי החולים. המשך קיומה של תיירות מרפא משגשגת באותם בתי חולים עצמם מעלה שאלה של איפה ואיפה: מדוע תייר מארץ זרה מקבל מה שנאסר על אזרח ישראלי? הצירוף של איסור שר״פ והתרת תיירות רפואית בבתי חולים ציבוריים מביא את ישראל למצב הקיים רק במדינות טוטליטריות: אזרח ישראלי נחות בעיני החוק הישראלי מאזרח זר.

האם, כדי לעבור ניתוח מציל־חיים אצל מנתח על פי בחירתי בארץ, עלי להסתפק ב״בית חולים” פרטי שאין לו צוות רפואי מלא למקרה שמשהו משתבש, או שעלי קודם לרדת מהארץ?

ישעיהו גלזר, גבעתיים

שגיאות בפולנית

בתגובה על “שימבורסקה לא גרה כאן יותר” מאת משה גלעד (“הארץ”, 19.4)

כילידת פולין קראתי בעניין רב את הכתבה על העיר היפהפייה קרקוב, אבל חבל היה לי לראות את השגיאות. למשל: "קולגיום מאיוס" נמצא ברחוב Jagiellonska ולא Jagielloska. אבל זה כאין וכאפס לעומת “הברקה” אחרת, שמופיעה פעמיים בכתבה: שמה של הכיכר המרכזית (Rynek Glowny) נכתב כך: Rynek Gowny. gowny בפולנית זו מלה שלא ראוי שתודפס בעיתון.

ד”ר אירקה מוניס, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו