בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 29.4.2013

תגובות

כפל תפקידים

בתגובה על “הייגל בישראל” מאת גילי כהן (“הארץ”, 22.4)

בעודי קורא על ביקורו של שר ההגנה האמריקאי בישראל עלתה במוחי השאלה: מדוע בארצות הברית, הנקראת (עדיין) “השוטר של העולם”, מוגדר תפקידו שר ההגנה; בנוסף לו נושא בנטל רק עוד בעל תפקיד והוא השר לביטחון המולדת, תפקיד חדש יחסית שנוצר עם התרבות הטרור הפנימי בארצות הברית. ואילו בעלת־בריתה הקטנה ישראל חייבת לצורך הגנתה "שר ביטחון”, “שר לביטחון פנים”, “שר להגנת העורף” ו”שר לנושאים אסטרטגיים".

צבי בן ארי, ראשון לציון

פיקוד עורף אזרחי

בתגובה על "מה מפחיד את פיקוד העורף" מאת אמיר אורן (“הארץ”, 19.4)

אותי מפחיד שקצינים בפיקוד העורף מתחרים ביניהם על קידומם על גב האוכלוסייה האזרחית. פיקוד העורף, יחידה חדשה בצה"ל, לא הוכיח את עצמו, כי התברר שאנשי צבא אינם יודעים לטפל באזרחים.

ב–1972 הטילה עלי ממשלת גולדה מאיר להקים מערכת של מתנדבים, המועצה להתנדבות, לטיפול במשפחות ובבני נוער במצוקה. מלחמת יום כיפור הפתיעה גם את המועצה הזאת שרק קמה, וגרמה לה לעסוק גם במתנדבים בזמן חרום. אזרחים הפעילו אזרחים, בסיסם היה ברשות המקומית, שם הוקמו "שולחנות עגולים" לתיאום בין גורמי הרווחה והשירותים. הכנסת הוסיפה את חוק ביטוח מתנדבים. המערכות הללו פעלו בכל המלחמות בגבולנו הצפוני, מעיסוק בפינויים ועד לאספקת תרופות לזקנה במקלט.

יש לנו כישרון להרוס מפעלים יפים שקמו. כשהממשלה הפריטה את שירותי הרווחה היא גזלה גם את תקציב מטה המועצה להתנדבות (נותר "אות הנשיא למתנדב", המפצה במעט את המתנדבים). בעת ההפגזה על באר שבע, קצין אחד פקד לסגור את בתי הספר, אחר אמר לפתחם והאזרחים לא ידעו מה לעשות.

ההתנדבות צריכה להיעשות ולהתנהל באמצעות אזרחים. קצין לא מתמצא בסופרמרקט. צא ולמד: יש להקים מחדש את המועצה להתנדבות. מתנדבים גורמים לאוכלוסייה איתנה, אוכלוסייה איתנה עומדת מול אויב.

אסתר הרליץ, תל אביב

ביטול כרטיסי אדי

בעקבות התכחשות חוזרת ונשנית לרצונם האחרון של נפטרים לתרום את אבריהם לאחרים, על ידי בקשת רשות לתרומת האיברים גם מקרוביהם של הנפטרים בתאונה, תוך התעלמות מהצוואה המפורשת המפורטת בכרטיסי אדי, אני מציע לבטל את הכרטיסים בעלי הערך המוגבל ולשנות את החוק.

חוק תרומת איברים המוצע יחייב כל מי שמתאשפז בבית חולים ציבורי לתרום את איבריו לאחר מותו, לפי קביעת המוות על ידי רופא בכיר. מי שאינו מעוניין לתרום את איבריו לאחר מותו, ימלא כרטיס המבטא את רצונו. החוק יבטיח כי רצונו זה של הנפטר יתמלא על ידי קביעת עונשים חמורים לגונבי איברים. ברור, כמובן, שמי שיסרב להתחייב לתרום לנזקק את איבריו לאחר מותו בטרם עת, לא יזכה לתרומת איברים אם יזדקק לכך.

יוסי מרט, חיפה

לימוד תורה אחרי העבודה

בתגובה על “החרדים מחפשים הסדר בחוק ההסדרים” מאת יאיר אטינגר (“הארץ”, 26.4)

החרדים נזעקים: גזענות, גזירות, וכל זה למה? מה מבקשים מהם? מתי ואיפה למדו תורה כל החיים על חשבון אחרים?

יתכבדו הגברים ויילכו לעבוד, יפרנסו את משפחתם, ואחרי העבודה, בזמן שאנחנו החילונים הולכים לתיאטרון, לפגוש חברים בבית קפה או בפאב, לשמוע הרצאות וכו', יילכו הם ללמוד תורה. איננו רוצים לשנות את אורחות חייהם, רק שלא יעשו את זה על חשבוננו.

רנה לביא, תל אביב

מול השמש המדברית

בתגובה על “התחנה המרכזית של באר־שבע מתנערת מהזנחה” מאת יניר יגנה (“הארץ”, 24.4)

כנוסעת קבועה אל התחנה המרכזית בבאר־שבע וממנה יש לי השגות על מה שנכתב. נכון שיש אולם מקורה, הרבה חנויות וריצוף יוקרתי (שמרוב יוקרה הוא חלקלק ואי־אפשר ללכת עליו מהר או לרוץ לאוטובוס), אך השיפוץ נעשה בדגש על הקניון ולא התייחסו אליו כאל תחנת יציאה והגעה של אוטובוסים.

רק מיעוט "בא לתחנה ויושב בבית־קפה ומחכה בכיף לאוטובוס שיגיע". רוב הנוסעים ממתינים בחוץ, בחלק הלא ממוזג הנמצא בצד דרום, מול השמש הנגבית הקופחת ביום, ובקור המדברי בערב. חמישה־שישה אנשים יושבים על הספסל היחיד ליד כל תחנה, והשאר עומדים בקבוצה צפופה. כשמגיע האוטובוס, בדרך כלל ברגע האחרון, מתחילים כל האנשים העומדים, יחד עם אלה שישבו בחוץ והמעטים שחיכו בפנים, להידחק לאוטובוס. זו "חוויה" שבה, לפחות לדעתי, גם אדם שמתנהג בדרך כלל באופן תרבותי מאבד צלם־אנוש.

אביבה פופר, שדה־בוקר

מוצר פגום

בתגובה על "כל הזית" מאת מורן שריר
("הארץ", 25.4)

"תחקיר חמור סבר על שטות", כותב מורן שריר בביקורת הטלוויזיה על גילוי "כלבוטק" שיצרנים מוציאים לשוק מוצר מזון פגום המוליך שולל את הצרכן. המומחים לתזונה נכונה מסבירים את ערכו החשוב של שמן הזית והנה מתברר שהשוק מוצף בשמן זית שלמעשה אינו שמן זית ובמקרה הטוב תערובת נחותה, וזאת במחירים גבוהים בליווי הכיתוב "מעולה" - וכל זה לא מזיז לשריר. לקהל זה כן מזיז ו"שאפו" ל"כלבוטק”, שאינו מוותר לזייפנים.

דוד דוד, הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו