הכחשה כמנהג אבות

שירן יעקבי מירום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שירן יעקבי מירום

בתגובה על “בתור עם שעבר את השואה” מאת בני ציפר (“הארץ”, 26.4)

כאשר שואלים לו לחרדי על מקור מלבושו המוזר - שהרי אין מצוות שטריימל וקפוטה מדאורייתא - הוא ישיב (אם ישיב) שזהו מנהג אבות ומנהג אבות יש לכבד. כך גם הלך מחשבתו של בני ציפר, שכמנהג אביו היה למכחיש הג'נוסייד הארמני.

''שואה'' היא מלה עברית שאנו מייחדים להשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה. בניגוד לדברי ציפר, אין אנו ''מעניקים'' את התואר הזה או מסרבים להעניקו למי שמתחשק לנו. זאת בשל הייחודיות של הניסיון להכחיד את העם היהודי. כשעוסקים באירוע דומה שעבר על העם הארמני אנו מדברים על ג'נוסייד - רצח עם.

על פי משנתו של ציפר, הג'נוסייד הארמני מוטל בספק ולא זאת אף זאת - המשטר האיסלאמי הנוכחי בטורקיה מעוניין, אליבא דציפר, בשיח בעניין זה, או לפחות אינו מונע אותו. אני מפנה את תשומת לבו להתבטאויות המשטר האיסלאמי הזה כשהפרלמנט הצרפתי עמד לפני כשנה וחצי לקבוע כי הכחשת הג'נוסייד הארמני תוגדר כפשע, ולבסוף נכנע נוכח איומי טורקיה להחזיר את שגרירה מצרפת.

מנגד אני מפנה את תשומת לבו של ציפר לתיאורו של איתן בלקינד, איש ניל''י שהסתנן לצבא הטורקי וראה את ''מי הנהר אדומים מדם וגופות ילדים ערופי ראש צפות על פני המים''. אני גם מזמינה אותו לבקר במוזיאון הג'נוסייד בירוואן, שם יוכל לחזות בצילומים המחרידים של הג'נוסייד שלא היה לדבריו.

בין הימין של ראובן ריבלין לשמאל של זהבה גלאון (שניהם בעד הכרה רשמית בג'נוסייד הארמני), יש קו משותף אחד שעדיין, כך אני מקווה, נותר לנו - המוסר היהודי והכלל אנושי. ואם ציפר גאה, כדבריו, להיות ''בן ונכד של מכחישי השואה הארמנית'', אני מתחילה להיות מודאגת, אלא אם זה אצלו רק עניין של מנהג אבות.

שירן יעקבי מירום, חולון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ