יש כאן אמנות אקולוגית

דב אור נר ואחרים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דב אור נר ואחרים

בתגובה על “האמנות כמפגע סביבתי” מאת גליה יהב (“הארץ”, 22.4)

הכתבה מבלבלת בין אמנות פלסטית בכלל לבין אמנות אקולוגית, שלא רק שאינה מזהמת, היא לפעמים מתכלית ובלתי נראית. בלטו בהעדרן מהכתבה 20 שנים של עשייה ישראלית באמנות אקולוגית. לפני 14 שנים הוקם רשמית "הפורום הישראלי לאמנות אקולוגית" במרכז לצילום ואמנות אקולוגית, להעלאת מודעות סביבתית. פעילות אמני הפורום והמייסדת שלו, שי זכאי, הובילו ליצירת דיסציפלינה חדשה בישראל. תערוכות בינלאומיות, שיתוף פעולה בפרויקטים לשיקום ושימור סביבות פגועות, הרצאות וקורסים במשך 20 שנים, כל אלה הניחו יסודות לאמנות הקהילתית, האקולוגית והחברתית של היום. ב-2002 הניחה זכאי גם את היסודות ללימודי תואר שני באמנות אקולוגית בישראל.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

יום כדור הארץ היה אחד האירועים הראשונים שאמני הפורום הפיקו ואצרו. בתערוכה ב-1999 הוזמנו מקבלי ההחלטות להציג לצד האמנים. הופקו עשרות כנסים; מרתון אמנים בנושא היכחדות מינים, אירועים ותערוכות למען יום איכות הסביבה הבינלאומי. "דוח ויזואלי", תערוכת אמני הפורום, באצירת זכאי, ייצגה את ישראל ב"פסגת כדור הארץ" ביוהנסבורג ונחשפה לפני 65 אלף איש. הפורום היה לארגון האמנים הראשון והיחיד שפרץ את מחסום ה"אמנות לשם אמנות", והרחיב את גבולות הדיאלוג עם החיים. תרומת האמנים לשיח הסביבתי היתה בולטת.

פרויקט נחל בטון 2002-1999, שי זכאי, "שיקום נחל כיצירת אמנות", היה פרויקט השיקום הראשון באמנות אקולוגית, לאחר 27 שנות שתיקה מאז פרויקט השיקום של יצחק דנציגר. הפרויקט המחיש את היכולת של האמנות האקולוגית להציע מודלים חדשניים לשיקום סביבות פגועות.

דב אור־נר, מיכל שצקי, איתן יערי, שרה לוין, ענת איכר שוהם, ורדה ברגר, והמרכז לצילום ואמנות אקולוגית בישראל. בברלי ניידוס, אמנית אקולוגית, סופרת, מרצה במחלקה לאמנות רב תחומית, אוניברסיטת וושינגטון, ואן רוזנטל, אמנית אקולוגית ומחנכת בארצות הברית

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ