בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 2.5.2013

תגובות

ה-1 במאי נחוץ עכשיו

לאן נעלם אחד במאי דווקא כשזקוקים לו? מימי נעורי זכור לי, שדווקא כאשר מפא"י וההסתדרות היו בשלטון היה אחד במאי, חג העבודה הבינלאומי, שבתון כמעט מוחלט במדינת ישראל. העיתונים לא הופיעו, בתי החולים עבדו במתכונת שבת ותהלוכות רבות־משתתפים צעדו ברחבי הארץ. באותם הימים היו זכויות העובדים מובטחות ואיש לא העלה בדעתו לפגוע בהן.

השנה, זו הפעם הראשונה שלטת בישראל ממשלה קפיטליסטית אכזרית. ראשי שלוש המפלגות המרכיבות אותה - בנימין נתניהו, יאיר לפי ונפתלי בנט - הנם קפיטליסטים מובהקים (מה עושה בה עמיר פרץ?). זכויות העובדים נרמסות ומה שנשאר מהן נמצא תחת איום. לטייקונים מוחקים חובות במיליארדי שקלים ואילו לעובדים מקצצים בזכויות.

דווקא בתקופה זו דרוש האחד במאי כדי ללכד את כל העובדים החיים על יגיע כפיהם: דתיים, חופשיים, תומכי ההתנחלויות ומתנגדיהן חייבים להתאחד נגד הקפיטליזם האכזרי.

עקיבא צימרמן, תל אביב

דוגמאות להוכחת הקיפוח

בתגובה על "נבערים, על שושנה שבבו שמעתם?” מאת בני ציפר (“הארץ”, 30.4)

לא הופתעתי כשבנימין נתניהו “שלף” את ר' יהודה הלוי: בשנים שהיה תלמיד תיכון, למדו והתענו בתיכון עם "הכוזרי" (יצירת חובה לבני 30 ומעלה, אם ציונם בהבנת הנקרא הוא “מעולה”). לא, על שושנה שבבו לא שמעתי, ואני מניחה שההפסד כולו שלי, אבל את מרדכי טביב (“כעשב השדה”) למדתי בתיכון; יהודה בורלא - “אשתו השנואה” היה בשעתו רב מכר. ז'קלין כהנוב - מי לא קרא, שמע או הזדהה? כך שהדוגמאות שבחר בני ציפר להוכחת הקיפוח ממש גרועות, ומעידות על משהו שונה לחלוטין.

נסים אלוני, אלי עמיר, סמי מיכאל, א.ב. יהושע: שאלו תלמידים בתיכון מי מהם מזרחי ומי לא, והם ללא ספק יגחכו. שירי ארז ביטון, רוני סומק ויצירות רבות אחרות נבחרות ומוכנסות לתוכנית לפי הרלוונטיות שלהן והתאמתן לגיל הנעורים. אולי הגיע הזמן להפסיק לחפש “קיפוח” תחת כל אבן?!

נירה עמי עוז, הוד השרון

שימוש מוצדק בבעלי חיים

בתגובה על “למען הנטבחים” מאת
 חן ישראל קלינמן ("הארץ”, 30.4)

הכותב נותן יחס זהה לכל השימושים שעושה האדם בבעלי חיים אחרים, ואין לכך הצדקה. הנכון הוא להפריד בין העוול הנגרם ושאינו הכרחי לחיי האדם, כלומר גידול בעלי חיים בתנאים מחפירים לצורכי מזון, לבין שימוש בבעלי חיים לפיתוח תרופות. לשימוש שני זה אין כיום חלופה ראויה, והשימוש עצמו קטן לאין שיעור במספר בעלי החיים הניזוקים מאשר השימוש למזון.

יכול האדם לחיות על תזונה צמחונית ושום נזק לא ייגרם לו. אך ניסויים לצורך פיתוח תרופות אינם יכולים להיעשות על צמחים.

הדס יקיר, רחובות

היוקר ואדישות הציבור

נכנסתי לתמרוקייה בקניון חיפה. מחיר המוצר שביקשתי הוכפל מאז קניתיו, באותו מקום, לפני שנה. לא קניתי. בבית המרקחת באותו קניון לא היה צמר גפן לבן רגיל אלא רק פופים צבעוניים, והמחיר בהתאם. לא קניתי.

כל העוולות הללו לא יתוקנו על ידי רפורמות ממשלתיות. עד שהציבור ילמד (לתשומת לב ריקי כהן וכל אלה ש”לא גומרים את החודש") שאין לשלם מחירים מופקעים ואין להתפשר על מוצר "משופר" (ויקר יותר) במקום המוצר הפשוט שנחוץ לנו, לא נראה ירידת מחירים אמיתית.

מירלה אדר, חיפה

ההורים אינם כספומט

בתגובה על מכתבה של שושנה געתון, “צורכי התלמידים נשכחו” (“הארץ”, 1.5)

במשך שנים רבות היו החופשות בבתי הספר קבועות. בחגים, כולל איסרו חג, וחודשיים בקיץ. הורינו ואנחנו לא חשבנו לשנות את אורכן או מועדן. לפתע קמה תנועת הורים המתנגדים למספר ימי החופשה ולמועדם, כי אין להם כסף להעסיק את הילדים (אין להם כוח להיות אתם, סיבה שלא נאמרת בקול), וקשה להם למצוא סידור כשהם עצמם בעבודה. מה קרה לפתע, אחרי שנים כה רבות?

הבעיה האמיתית היא תחושת ההורים שחובתם לבדר את הילדים שאינם יודעים להעסיק את עצמם. צריך להחליט שהילדים ייפגשו עם חברים, שידברו וישחקו זה עם זה, דבר שרבים כבר אינם יודעים לעשות. בעיית ההשגחה קיימת רק עם הקטנים. קייטנות בגנים אינן כה יקרות. יש תלמידות תיכון המוכנות לארגן קייטנות לקטנים. וילדים הנשארים לבדם בימי החופשה, יואילו לדאוג לעצמם; ההורים חייבים לקלוט שהם לא סוכנות לבידור וגם לא כספומט. שינוי בהלך המחשבה, בלי נקיפות מצפון מיותרות, יקל על ההורים מבחינה כלכלית ונפשית. זה יועיל גם להחזרת את הסמכות ההורית ולחינוך הילדים לחיים צנועים יותר.

רחל אשרי, ירושלים

אין מה לראות

בתגובה על “טלוויזיה חפיף, העולם הלילה” מאת מורן שריר (“הארץ”, 1.5)

יוסי שריד - ענק הסאטירה. מלותיו חותכות כסכין קצבים בבשר החי. מאמריו תענוג ממש. האם מורן שריר למד אצלו? אם כן - התלמיד עולה על רבו.

החלטורה חוגגת, ומלבד פרסומות אין כבר מה לראות בערוץ 2. הבעיה: כמה פעמים אפשר לראות אותה פרסומת, גם אם מוצלחת?

שמואל מלכה, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו