מים בלי ששון

צבי קרישר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צבי קרישר

לפני הקמת תאגידי המים, היו מחלקות המים והביוב חלק מהעיריות והמועצות המקומיות וההכנסות מהמים והביוב שימשו בין היתר לצרכים אחרים, שיקום תשתיות המים הוזנח ובכמה יישובים הגיע פחת־המים עד 40%. אי לכך החליטה הממשלה על הקמת תאגידי המים.

הכוונה היתה טובה אך ההחלטה שגויה. לא היה צורך בהקמת תאגידים לשיפור המצב, מספיק היה שהחשב הכללי יוציא הנחיה שמתאריך מסוים משק המים והביוב יהיה משק כספי סגור, ואז כל ההכנסות היו משמשות לשיקום התשתיות.

רוב האנשים אולי לא שמו לב לכך, אך עם הקמת התאגידים משלם התושב תוספת 17% מע"מ, שקודם לכן לא שילם, וזה לכשעצמו העלה את מחיר המים.

היו ראשי רשויות שדאגו לעצמם וכך ישנם יישובים בעלי תאגיד משלהם. בעוד שיקנעם עילית, טבעון ורמת ישי, שאין ביניהן רציפות גיאוגרפית, מאוגדות בתאגיד אחד, בקריות שליד חיפה - המהוות רצף מוניציפלי אחד - יש תאגיד לכל קריה: מי קרית ים, מי מוצקין, מי ביאליק ומי אתא.

חברת מקורות, המחויבת להביא מים לכל גבול יישוב, צריכה להניח קו מים "עיוור", העובר ללא שום תועלת בקרית ביאליק וקרית מוצקין כדי לספק תוספת מים לקרית ים. אילו כל הקריות היו תאגיד אחד, כל צנרת מקורות העוברת בהן היתה מיותרת. כמו כן, במקום ארבעה יו"רים, ארבעה מנכ"לים, ארבעה מהנדסים ראשיים, ארבעה משרדים, ארבעה מחסנים וארבעה תורני לילה, היה אפשר לאייש כל משרה באדם אחד, עם משרד אחד ומחסן אחד.

לנהריה, לעומת זאת, שראש העיר שלה דואג לתושביו, אין תאגיד, ומהנדס אחד עם מזכירה, היושבים שניהם בחדר אחד, מנהלים את מערכות המים, הביוב והניקוז של העיר. כמו כן, התושבים אינם משלמים מע"מ בחשבונות המים והביוב שלהם.

צבי קרישר, מהנדס מים, חיפה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ