בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 8.5.2013

תגובות

מחלף נתניהו

בתגובה על “בהליך מזורז: מחלף בירושלים נקרא על שם בנציון נתניהו” מאת ניר חסון (“הארץ”, 6.5)

לעתים נדמה שכל מה שכרוך במשפחת נתניהו נתקל בביקורת, יהא הנושא חסר חשיבות ככל שיהיה. וכי מדוע צריך להמתין שלוש שנים עד לקריאת רחוב על שם המנוח? האם חוששים שישוב מן המתים? ומה הבעיה שייקרא בנציון במקום בן־ציון (להוציא העובדה שחיפוש במאגרי מידע ייתקל בקשיי איתור)? ובכלל, לעניין זה יש תקדים: בחיפוש אחר כתובת בירושלים גיליתי את שדרות רותי ברעם; רותי ולא רות (אני מניחה שזאת אשתו המנוחה של עוזי ברעם). כך שכבר היו דברים מעולם.

תמר לפיד, תל אביב

רוב מהומה על לא מאומה

המהומה שעוררו מספר אינטלקטואלים מזרחים בעקבות המידע על שטרות הכסף החדשים ללא דיוקן של משורר או משוררת מזרחית מעוררת גיחוך. לדמויות המופיעות על השטרות אין ערך של ממש בעיצוב הזיכרון הלאומי. האדם הרגיל המשתמש בשטר מסתכל על שני דברים בלבד: על צבע השטר ועל המספר המבטא את ערכו בשקלים. מי שלא יודע מי היה משה שרת, לא יתעניין בו כשהוא משלם בשטר של 20 שקלים או מקבלו כעודף. כך יהיה גם גורלם של המשוררים שיופיעו על השטרות החדשים.

בישראל ניתן ולדעתי צריך להנציח על השטרות ארבעה אישים בלבד, מאבות הציונות: בנימין זאב הרצל (מייסד הציונות המדינית), חיים ויצמן (נשיא ההסתדרות הציונית והנשיא הראשון של ישראל), זאב ז’בוטינסקי (מייסד הרוויזיוניזם), דוד בן גוריון (ראש הממשלה הראשון). שניים מייצגים את הציונות הכללית, אחד את הימין ואחד את השמאל. וזה צריך להספיק לפחות למאה שנה. בשביל כל האחרים יש בולים, שמות רחובות וכיכרות, וכד’. גם אלה לא גורמים לאזרחים רבים להתעניין מי האיש המונצח בשם הרחוב שבו הם גרים או הכיכר שבה הם נוסעים.

אורי יזהר, משאבי שדה

יום הניצחון על גרמניה

ב-9 במאי 1945 נכנעו שרידי כוחותיו של היטלר והסתיימה המלחמה. העולם חגג את ניצחונו. גם אנו, היהודים, חגגנו. ניצחון זה הושג בלחימה אכזרית, במאמץ אדיר ותוך שיתוף פעולה בין עמים רבים.

מדינות העולם הניפו את דגליהן, וספרו אבידותיהן. אנו ספרנו בעיקר את מתינו שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם. אומות העולם התגאו, כל אחת בחלקה, בלחימה ובניצחון. ליהודים לא היה דגל משלנו להרים ובזיכרון הקולקטיבי מזכירים אנו, כנלחמים אקטיביים, רק את המעטים, פרטיזנים ומורדי הגטאות, ואת אנשי הבריגדה הארץ־ישראלית.

הגיע הזמן להזכיר לעולם ולעצמנו, שבכוחות של המדינות שהשתתפו במלחמה היו גם כמיליון וחצי חיילים יהודים. כרבע מיליון מהם נפלו בקרב; זאת, בנוסף לששת המיליונים מבני עמנו שנרצחו.

כשפירסמה ברית המועצות נתונים רשמיים על מלחמת העולם התברר שבין מקבלי התואר הגבוה "גיבור ברית המועצות" היהודים היו במקום השני, במספרים אבסולוטיים ולא באחוזים, אחרי רוסים ולפני בני עמים אחרים. בין העולים הקשישים מחבר המדינות רבים מאוד הם בעלי אותות גבורה והצטיינות במלחמה ההיא. לא תמיד זוכים הם לכבוד הראוי בישראל.

ימי חגים וזיכרון רבים במדינתנו, אך אחד החשובים ביותר צריך להיות ה-9 במאי, כי ניצחון זה הוא גם ניצחוננו ובזכותו אנו חיים.

נחום פריידקס, חולון

נסיעות שקופות

בתגובה על " נתניהו יצא לסין - הטיסה בלבד עלתה לציבור כמיליון דולר” מאת זוהר בלומנקרנץ ומוטי בסוק (TheMarker, 6.5)

רבים מחברי הכנסת השתמשו, כחלק מהרטוריקה שלהם במערכת הבחירות, במושג "שקיפות". בפוליטיקה, "שקיפות" היא אמצעי למאבק בשחיתות שלטונית ולשמירה על אמינותם של נבחרי הציבור.

בכתבה צוין, בין היתר, שבמסעו הנוכחי של ראש הממשלה לסין, הטיסה בלבד עלתה לציבור כמיליון דולר. כיוון שאני רואה עצמי חלק מאותו ציבור, אני מבקש "בשם השקיפות" שיימסר לציבור דו"ח פומבי ומפורט על כל מי שהשתתף בטיסה הנדונה ומה היה הערך המוסף של הצטרפותו/תה למסע.

כמו כן אני מצפה מגוף רשמי, האמון על "ביקורת" (כגון מבקר המדינה), לקבל ולבדוק את פירוט כל העלויות שהסתכמו בהוצאת ענק זו, וגם של ההוצאות במסעות קודמים של ראש הממשלה ו"פמלייתו".

יוסי כהנא, חיפה

פורסם בגרמנית

בתגובה על "חוזה שדולת היהודים" מאת
 עופר אדרת (“הארץ”, 3.5)

בכתבה מדווח עופר אדרת על מכתב שכתב תיאודור הרצל בפברואר 1901 למנהיג ציוני ארצות הברית ריצ'ארד גוטהייל ובו ביקש ממנו ליזום דיון בקונגרס ולפנות לנשיא במחאה על ההגבלות שהטיל השלטון הטורקי על ביקורי יהודים בא"י, בטענה שהגבלות אלו מפלות בין אזרחים אמריקאים יהודים ללא־יהודים. אדרת כותב כי “למיטב הידיעה” מכתב זה פורסם עתה לראשונה, לרגל הצגתו בתערוכה המתקיימת בספרייה הלאומית בירושלים.

אין זה נכון; המכתב כלול במהדורה השלמה של מכתבי הרצל, שהופיעה בגרמנית ב-1993. המכתב הוא חלק מתכתובת עשירה בין הרצל לתנועה הציונית בארצות הברית ומצביע על התחכום המדיני שאפיין את גישתו להסתייעות בגורמים בינלאומיים לקידום העניין הציוני.

שלמה אבינרי, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו