בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 9.5.2013

תגובות

מלווה חובה

בהנחה שמשרד האוצר ושר האוצר מספרים לנו את האמת, וה"בור" בתקציב המדינה הוא בעיה זמנית שתיפתר בתוך שנים מעטות, מדוע לא לחדש פתרון ש"עבד" יפה מאוד בשנותיה הראשונות של המדינה – מלווה חובה? אפשר לחייב בו רק את העשירונים העליונים ואת החברות הגדולות, ומכיוון שזה בעצם חיסכון נושא רווחים, לא יוכל איש לטעון לקיפוח או להתרעם על עלייה בשיעורי המסים.

אינג' אלי שקדי, ירושלים

דמגוגיה אנטי פמיניסטית

בתגובה על "פמיניזם אנטי פמיניסטי" מאת
 יובל אלבשן (“הארץ”, 8.5)

מבלי להיגרר לוויכוח הנצחי על הגדרת הפמיניזם, אני חושבת שעדיין אפשר לזהות דמגוגיה כאשר היא מופיעה בצורה כה גלויה כמו במאמרו של יובל אלבשן. "הדם שקופא כשצעדי ההמון שמתחיל להתרכז בכיכר העיר נשמעים למרחקים... השיתוק שאוחז בך כשמתגברות צעקותיו הקצובות של ההמון". האם אלבשן יכול להצביע לנו על מציאות אמיתית כזאת בפרשת עמנואל רוזן?

מה שאני ראיתי בשבועות האחרונים היה אסיפת עיתונאים שבה נחשפו סיפורים, כנראה אמיתיים, של מטריד סדרתי (לכאורה). אחר כך קראתי כמה מאמרים בעיתונות וראיתי דיווחים בטלוויזיה על פתיחת חקירה, וכל זה מלווה כמעט מיידית במאמרים וראיונות בגנות "מתקפת הפמיניסטיות". שום דבר מהדברים הללו לא חרג מחופש הביטוי ומשוק הרעיונות הליברלי, שהוא סם החיים של החופש במדינתנו.

מטפורות אינן יכולות לבוא במקום טיעונים ענייניים. הן יכולות להזיק במקום שהן פועלות בצורה שגויה על האמוציות שלנו.

זהבה פישר, ירושלים

ממשיכים לדוש באפליה

בתגובה על "שני הצדדים של השטר" מאת דוד אוחנה (“הארץ”, 8.5)

דוד אוחנה קובע ש"ז'קלין כהנוב לא זקוקה לאישור הקומיסרים של התרבות, אנחנו אלה שזקוקים לה". אני מעריכה מאוד את אוחנה, אך יחד עם זאת השיח הים תיכוני בגין האפליה מיצה את עצמו, ועדיין ממשיכים לדוש בנושא אשכנזים וספרדים, ובכללם פרופסור כדוד אוחנה, שמוכיח שגם ספרדי כמו אשכנזי יכול להיות או לא להיות פרופסור.

ז'קלין כהנוב היתה אינטלקטואלית מיוחדת שתרמה את שלה בסיפורים הים תיכוניים, אך אוחנה היה צריך לפחות להזכיר במאמרו שלולא אהרן אמיר וכתב העת "קשת" לא היו יודעים על קיומה.

בהקשר לשטר: יסכים אתי פרופ’ אוחנה שיש אינטלקטואלים ספרדים לא מעטים שזכאים להופיע על שטר, לא פחות מז'קלין כהנוב שהכרנו, הערכנו ואהבנו.

בטין אמיר, תל אביב

הגדרות מזוויעות

בתגובה על "המלשינה" מאת גדעון לוי
 ("הארץ", 2.5)

יפסיק נא גדעון לוי להשתמש בהגדרות מזוויעות, אשר מרוב שימוש הן הולכות ומפחיתות את מידת האמון במאמריו. להלן שתי "פנינים" ממאמרו להדגמה:

"העפיפון האיראני שהעז להתעופף לו בשמי הים התיכון, מול חיפה". כך מכונה המזל”ט ששוגר על ידי האיראנים, כפי הנראה כדי לומר שלום לידידם לוי.

"נשק כימי, יודעת ישראל היטב מהארסנל הדי־מזוויע שלה עצמה" - מוכיח לוי את ידענותו המפליגה.

וכל האמור לעיל, ועוד יותר מכך, רק כדי שיוכל לוי להטיף לישראל לקלוט מפליטי רצח העם הסורי.

גליל אלישיב, כפר סבא

הנסיעה המלכותית לסין

בתגובה על “נתניהו יצא לסין - הטיסה בלבד עלתה לציבור כמיליון דולר” מאת זוהר בלומנקרנץ
 ומוטי בסוק (TheMarker, 6.5)

טיסתה של פמליית נתניהו לסין (פמליה שכללה, בין היתר, גם את אשתו של ראש הממשלה ואת שני בניו) עלתה כמיליון דולר. אולי אין זה מופרך להציע שבבואו של ראש הממשלה לחפש היכן לקצץ בהוצאות הממשלה, ייכנסו לרשימת הסעיפים המועמדים לבדיקה גם ההוצאות המופרזות מהסוג הזה, ותיפסק ההוללות השערורייתית של החצר הביזנטית שמשפחת נתניהו מנהלת על חשבוננו.

מן הסתם אינני היחידה שמרגישה אי־רצון מובהק לממן את אשתו ושני בניו של ראש הממשלה בביקור בארץ האקזוטית.

מרים שילדקראוט, להבים

לפני שיהיה מאוחר מדי

בשבוע שעבר צפיתי בטלוויזיה בכתבתו של אילן לוקאץ' על ניצולי השואה בישראל, שבה הפגיש את שר הרווחה החדש, מאיר כהן, עם כמה ניצולי שואה עניים. בעת הצפייה חשתי כעס, עצב, אשמה ומעל לכל בושה.

אלה האנשים שבזכותם אנחנו פה, פשוטו כמשמעו. אני מתביישת להיות אזרחית מדינת ישראל בעודי יודעת שהאנשים היקרים הללו חיים בעוני ובתנאים מחפירים. כולי תקווה שבעלי הכוח בממשלה יעשו משהו בנדון לפני שיהיה מאוחר מדי. ואז, גם אם נרצה, כבר לא יהיה למי לסייע.

נועה פריזיאן, תל אביב

הנשיא הבא

הורגלנו לכך שנשיאי ישראל נבחרים מתוך המגזר הפוליטי. חבל. הרי יש לנו אנשים מובחרים מחוץ לפוליטיקה. אני מציעה לבחור לנשיא הבא של ישראל את סטף ורטהיימר.

דליה שיריזלי, הוד השרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו