בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 12.5.2013

תגובות

מתנפלים על הקשישים

בתגובה על “ההשתתפות העצמית בקופות החולים תעלה” מאת רוני לינדר־גנץ (TheMarker, 8.5)

במסגרת חוק ההסדרים מעלים את מחיר ההשתתפות בביקור אצל רופא. ידוע שעם הגיל ההזדקקות לרופא, לצערנו, גדלה. זו פגיעה ישירה בקשישים. רוצים לבטל גם את ההנחה המזערית לאזרחים הוותיקים על תשלומי הארנונה הנוסקים לשמים. כל זה לאחר העלאת מחירי המים, החשמל, התחבורה הציבורית ומחירי המזון הגבוהים, המאמירים גם עתה - עם העלאת המע"מ ובלעדיו.

זהו שיא חדש של חוצפה וזלזול. נבחרי העם מסכימים לכך? מי יעמוד לצד הקשישים שאין להם כושר השתכרות?

עודד תבורי, הרצליה

ידיים בכיסים של אחרים

בתגובה על “לפיד: לקחנו מהכיסים של כולם" מאת מוטי בסוק (“הארץ”, 9.5)

ברצוני לציין כי "הכיסים של כולם" אינם אותם כיסים. חלק לובש שמלות ללא כיסים. חלקנו לובשים מכנסיים ללא כיסים. יש כאלה שהכיסים שלהם כל כך קטנים שהם בקושי מכילים כסף קטן, מטבעות.

יש כאלה שאין להם כיסים אבל הידיים שלהם תמיד בכיסים של אחרים. ואחרים שאין להם כיסים כי כולם מכירים אותם והם לא צריכים ללכת עם כסף, יש מי שמשלם במקומם. לפעמים אלה אנשים עם קרחת שמשום מה, מדי פעם, צריכים ללכת למספרה כי אין להם כסף בכיסים.

ושאלה לי: מהיכן תיקח עקרת בית את עשרות השקלים ששר האוצר יאיר לפיד הפיל עליה? ייתכן שהיא נשארה לעבוד בבית מכיוון שעם כל התשלומים שעליה ועל בן זוגה לשלם, מעונות, צהרונים, עדיף להם מבחינה כלכלית שתישאר בבית ותטפל שם בילדים. ועכשיו שר האוצר לפיד שולח יד ומכניס אותה עמוק לתוך הכיס של אותן נשים. למה? כי הוא לא רוצה לריב עם אנשים חזקים יותר, שהכיסים שלהם עמוקים ומלאים במרשרשין ובמצלצלין. על זה אמרנו כשהיינו קטנים "גיבור על חלשים".

תמנה עורב, באר שבע

איפה הבשורה?

על משקל שאלתו של יאיר לפיד, טרם הבחירות, "איפה הכסף?" ניתן לשאול כיום, לאחר הצגת התקציב, איפה כאן בדיוק הבשורה?

הצעת התקציב נרקחה מאותם חומרים שנעשה בהם שימוש בעבר וספק אם הצעת התקציב משולחנו של יובל שטייניץ היתה נושאת אופי אחר. אין בהצעה לא בשורה חדשה למעמד הביניים ולא ניסיון אמיתי לפגוע ב"פרות הקדושות".

אחת הפרות הקדושות היא שיעורי המס הנמוכים (ולעתים המגוחכים) המוטלים על ההון ורווחי החברות. ואל תתנו שיהלכו עליכם אימים כאילו העלאת שיעורי המס תבריח משקיעים ובעלי עסקים. ישראל נהנתה בעבר משיעורי צמיחה גבוהים יותר כאשר מס החברות היה 36%, חברות יצואניות לא נהנו משיעורי מס מופקרים ובעלי הון שילמו מס כאחד האדם. זה צודק וגם נכון, והטוענים אחרת נגועים לעתים באינטרס, בורות ודעות קדומות.

פרה קדושה נוספת היא כמובן תקציב הביטחון, המפרנס בפנסיה תקציבית "גמלאים" מגיל 45 בעוד אתם ואני נספור את מעותינו, שהושגו בעמל רב, רק בשלהי שנות השישים לחיינו.

איני מפקפק בכוונותיו הטובות של לפיד ואף רוחש הערכה לנכונותו למלא את התפקיד כפוי הטובה, אך בסופו של דבר יש לבחון את התוצאה ביחס להבטחה.

רו"ח עמוס דורון, נהריה

הזמן פועל לרעתנו

בתגובה על מכתבו של ד”ר יורם אמיר, "מישראל לישמעאל” (“הארץ”, 7.5)

הכותב מביע חשש מהגשמת “חזונו של גדעון לוי” על מדינה דו־לאומית. אבל מדינה דו־לאומית מסוכסכת בעלת רוב ערבי מוקמת כאן על ידי הימין וזרועו הביצועית - ההתנחלויות.

לא ירחק היום והעולם יכריחנו, כפי שהכריח את הלבנים החזקים בדרום אפריקה: “אדם אחד - קול אחד" וזה יהיה קצה של מדינת היהודים. כבר כיום יש שוויון מספרי בין יהודים לערבים מערבית לירדן והזמן פועל לרעתנו. הימין מסתמך על "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות" ואינו מבין שהוא/אנחנו בסכנה.

עד מתי ישלים העולם עם מציאות שבה אין למיליונים זכויות אנוש בסיסיות?

בני גפן, בני דרור

מנהיג ציוני

בתגובה על “הטירה כבר מתה” מאת
 קשת רוזנבלום (“הארץ”, 8.5)

אנצו סרני לא היה “צנחן איטלקי” והוא לא נורה (ככה סתם) במלחמת העולם השנייה כפי שנכתב בכתבה. הוא היה מנהיג ציוני מהשורה הראשונה שעלה ארצה מאיטליה ב-1927 והיה, בין שאר מפעלותיו, אחד המארגנים של קבוצת הצנחנים של היישוב, שצנחו באירופה במלחמת העולם השנייה. הוא עצמו צנח בצפון איטליה במאי 1944, נתפס על ידי הגרמנים ונרצח בדכאו בנובמבר 1944.

אהוד רמות, גני תקווה

קצת שיקול דעת

הלהג המתגבר והולך בעניין איראן אינו מקל על חיינו כאן, ועולה על רבים איש חיל האוויר וראש אמ"ן לשעבר, עמוס ידלין. האם כך חושבים הבכירים, מראש הממשלה ומטה, לחזק את רוחנו? להיפך, זה מחזק את התחושה שהם מאבדים את שיקול דעתם. עד מתי?

כל זה מגביר את החשק להתעופף מכאן.

רות חפץ, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו