בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 14.5.2013

2תגובות

הטעיה מכוונת

באחרונה פורסמה גרסה חדשה וגמישה יותר של יוזמת השלום הערבית, על ידי ראש ממשלת קטאר. רוב שרי ממשלת ישראל לא הגיבו, אחרים מצאו בה פגמים; ומעל לכל, שרים, דוברים ו”מומחים” לענייני ערבים טענו, כי ביוזמת השלום הערבית לא נכללת הקביעה של “סוף הסכסוך הערבי־ישראלי”. זו הטעיה מכוונת, שהרי ביוזמה עצמה, בסעיף 3א’, אכן מצוין כי “הסכסוך הערבי־ישראלי יבוא אל קצו”.

פרופ’ (אמריטוס) משה מעוז, ירושלים

לילה אחד בלי

אכן עזה אהבה ממוות, אך נראה שהיא שוות־ערך לחוצפה, זלזול, שחיתות והפקרות, אם “הנאהבים והנעימים” בחייהם אינם יכולים להיפרד ולו לשנת לילה אחד במיטה לא זוגית.

בלהה לנדסברג, תל אביב

*

אז ראש ממשלתנו, (ר)אשתו, בניו והפמליה המופלאה יצאו שוב לדרך, למדינות הים. כרגיל אצלנו - הדיונים והלהג לאחר מעשה שוטפים את כל אמצעי התקשורת, ונכון שכך. אלא מה? במקום לתקוף את השליחים, מלה לא נאמרת על מיליוני השולחים. הן זה העם, טמבל! העם שבחר, בוחר וימשיך לבחור באותו סוג של “שליח” - מי שלא יהיה - בעל אותם קווי אישיות זהים של ציניות, זלזול, ניצול מעמדו, אנוכיות של העושה־לביתו וכהנה וכדומה. בקיצור, העיירה יהופיץ קמה לתחייה לנגד עינינו ועושה מעשי חלם. שלום עליכם החכם, כתבת ולא ידעת עד כמה ניבאת.

מרים פרנק, מבשרת ציון

*

די! די! די! לא די להגיד “לא ידעתי”, “בטיסות הבאות זה לא יקרה”, “היה יום עמוס” - ראש הממשלה ורעייתו צריכים פשוט להחזיר את הכסף. המיטה שדרשו להתקין בעבורם לטיסה קצרה ממיטה עליהם חרפה ומעוררת אצלנו שאט נפש.

אולי הם לא שומעים זאת מספיק, אבל יש גבול למה שאנחנו, העם, מוכנים לשאת. אולי ישנה ראש הממשלה ממנהגו הנהנתני על חשבוננו וייתן דוגמה אחרת - מוסרית, ערכית - לעם?

נעמי מילר, ירושלים

וככה זה בדנמרק

בפרק של הסדרה הדנית “הממשלה” טסה ראש ממשלת דנמרק במטוס זעיר, בראש משלחת של ארבעה חברים, לפתוח במשא ומתן בין צפון קארון לדרומה. השתיים, חבלי ארץ של מדינה בדיונית, מצויות במצב מלחמה, ואפילו במצבי טבח הדדיים, בין הצפון המוסלמי לדרום הנוצרי (כה מזכיר את סודאן, אבל בדיוני). הטיסה מקופנהגן ל”קארון” נמשכת כחמש שעות, אולי יותר. חברי המשלחת, כולל ראש הממשלה, יושבים, דנים, משוחחים, מתכוננים וישנים באותם ארבעה מושבים, זה מול זה. אין במטוס “תא נוחות” ולא מיטה זוגית, והמטוס אינו מוביל 75 אנשי צוות ותקשורת, כולל זוג מלכותי, ללונדון, להלוויה של “גברת הברזל”, מרגרט תאצ’ר.

לדנים חסרים חצי מיליון דולרים, שאותם יש לנו בשפע, על מנת לממן טיסה, כל כך לא מכובדת, של הזוג ה”לא מלכותי” שלנו.

שמעון בר, הרצליה

שכן רעב

אני יהודי המלווה כמעט את כל המאה האחרונה. הרבה עמים ראיתי בנדודי, פגשתי עוני ודלות מלוא חופניים. דבר אחד למדתי: אין סכנה גדולה יותר מאשר שכן רעב. לכן, כשאני קורא בעיתון שעצרנו את התשלומים המגיעים לפלסטינים, או מנענו הכנסת מצרכים לעזה, יש לי רצון לצעוק: יהודים, איפה השכל היהודי? אין סכנה גדולה יותר מאשר שכן רעב, לאיש רעב אין מה להפסיד.

עמנואל הררי, טבעון

אירלנד והנאצים

הערה בעקבות ההחלטה של ארגון מורים באירלנד לפתוח בחרם אקדמי על ישראל. מלבד עצם אי־מוסריותה של ההחלטה, ראוי להזכיר לאירים כמה עובדות היסטוריות מימי מלחמת העולם השנייה: אירלנד לא השתתפה במלחמה נגד היטלר; אירלנד איפשרה למספר זעיר בלבד של פליטים יהודים להיכנס לתחומה; מיד עם היוודע דבר מותו של היטלר, חש נשיא אירלנד, דגלאס הייד, לשגרירות גרמניה בדבלין כדי להביע תנחומים רשמיים.

עובדות אלה היו צריכות לצנן את הזעם האלוהי שבוודאי שימש למורים השראה כשהגיעו להחלטה על הטלת החרם.

ד”ר יוסף מנסטר, ירושלים

על באך, בטהובן והדרנים

בתגובה על “לא צריך להתפשר” מאת חגי חיטרון (“הארץ”, 13.5)

לפני כעשרים שנה ניגן הפסנתרן קלוד פראנק רסיטל מיצירות בטהובן במרכז למוסיקה בעין־כרם. מלכתחילה חשב לנגן את שתי הסונאטות האחרונות ואת וריאציות־דיאבלי, יצירת הענק שמשכה כשעה. במחשבה שנייה, מפאת אורכו המשוער של הקונצרט, המיר את הווריאציות ביצירה דו מאז’ורית קצרה יותר, “סונאטת ולדשטיין”. כשהקהל דרש הדרן, שאל “יש לכם אומץ?” ולאור ההסכמה הקולנית והנלהבת התיישב לפסנתר וניגן, כהדרן, את וריאציות־דיאבלי במלואן.

מורו של פראנק, רודולף סרקין, בהיותו בן 18 הגיע לברלין, ובאחד הקונצרטים הראשונים שלו שם ניגן עם אדולף בוש וידידים אחרים את הקונצ’רטו הברנדנבורגי החמישי של באך. הקהל נלהב מן הקדנצה שאילתר ודרש הדרן. סרקין הנבוך שאל את בוש כיצד לנהוג, ובוש ענה בהומור “נגן להם את וריאציות גולדברג”. הצעיר שב לפסנתר ואכן ניגן את היצירה במלואה.

אבי חנני, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו