פוליטיקה מהסוג הגרוע

שמחה שלסקי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שמחה שלסקי

בתגובה על "אתם האנשים שלהם חיכיתם" מאת גיא רולניק
 (TheMarker, 10.5)

בעקבות התוכנית הכלכלית הכושלת שמציג יאיר לפיד, קורא גיא רולניק להחייאתה של המחאה החברתית. זוהי קריאה במקומה, אלא שהתנאי להצלחתה, לדעתו, הוא הימנעותה מהתקשרות עם גורם פוליטי־מפלגתי: "מגל המחאה הבא צריכות לקום קבוצות ותנועות חדשות, לא פוליטיות, שידחפו לשינויים במבנה המשק, הפוליטיקה והקהילה, ובעיקר לחידוש ההון החברתי בישראל: תרבות, ערכים ואמון". האם ישנן תנועות שאינן פוליטיות שמסוגלות להביא לשינויים כאלה? הרי רק באמצעות פעולתן של מפלגות פוליטיות משתנה מדיניות במדינה דמוקרטית.

לשום התארגנות ציבורית, להוציא אולי התארגנות דתית, אין השפעה על מדיניות כמו למפלגות. גם ההשפעה של קבוצות לחץ שונות עוברת בעיקר דרך קשרים מפלגתיים ואישים פוליטיים. מאידך גיסא, למנהיגים פוליטיים השפעה מעצבת גם על תרבות, ערכים, מערכות יחסים בין בני אדם. הפגנות המוניות יכולות להיתרגם לפעולה פוליטית מפלגתית מאורגנת, או לחלופין להיהפך למהפכה אלימה שלאיש אין שליטה עליה ולרוב מסתיימת ברודנות. רק הפיכתה של המחאה לשיח פוליטי עשויה להעמידה על סדר היום הציבורי ולמנף אותה לכלל שינוי חברתי־כלכלי.

הכישלון של המחאה החברתית של 2011 היה דווקא בכך שהשתדלה להימנע מזיקה פוליטית. התוצאה של הימנעות זו היתה הצבעה בבחירות לגוף הפוליטי האמורפי שבראשו עמד לפיד. זה היה "ללכת עם" הפוליטיקה "ולהרגיש בלי". זוהי פוליטיקה מהסוג הגרוע, שאינה מחויבת לשום אידיאולוגיה או לרגישות חברתית ומוסרית; זוהי פוליטיקה של סיסמאות שבקלות אפשר להתכחש להן. הצבעה זו היא תוצאה של חינוך פוליטי לקוי במערכת החינוך שלנו ושל הוצאת שם רע לפוליטיקה, שכמובן אשמים בו גם מנהיגי המפלגות הוותיקות בהתנהגותם. התיקון צריך לבוא בתוך הפוליטיקה ודרכה, ולא מחוץ לה.

ד"ר שמחה שלסקי, רמת גן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ