בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 17.5.2013

תגובות

רוב דחוק ליהודים

בתגובה על "מי מפחד ממדינה דו לאומית" מאת משה ארנס (“הארץ”, 14.5)

משה ארנס, אלוף התעתוע הממסדי, מנסה לברר מי הם אלה שמפחדים ממדינה דו לאומית; שהרי כבר עכשיו אנחנו מדינה דו לאומית עם מיעוט ערבי של 17% ואנחנו (כולל המיעוט הערבי) מסתדרים עם זה בכלל לא רע, במיוחד כאשר מובטח לנו זרם עולים מארצות הרווחה של רבע אחוז בשנה.

ארנס שכח לציין במאמרו שבמדינה הדו לאומית שבין הירדן לים יהיה ליהודים רוב דחוק. וגם זה לתקופה מוגבלת. ומי אמר שבכלל נחוץ רוב יהודי כדי לשמור על אופיה היהודי של המדינה?

אני ממש לא מפחד.

עמיר פרי, גבעת אלה

חרם מדיני על אקדמאים

בתגובה על “המפץ הגדול של החרם" מאת
 חמי שלו (“הארץ”, 10.5)

בידיעה על הפיזיקאי המפורסם סטיבן הוקינג, שביטל את השתתפותו בוועידת הנשיא בירושלים, נאמר שהוא עשה זאת לאחר שנועם חומסקי, הבלשן המפורסם מאמריקה, שיכנע אותו בכך. רצוני להציע לאנשי האקדמיה בבריטניה להטיל חרם אקדמי גם על מלומדים מארצות הברית, ונועם חומסקי בתוכם. ארצות הברית נוהגת במלחמותיה בצורה לא אנושית בעליל. היא הרסה את עיראק, התערבה בפעולות לא חוקיות בלוב, שליחיה פעלו ופועלים בחשאי בפקיסטאן, ומי יודע באילו עוד מעשים מגונים יש להאשים אותה. מכיוון שחומסקי הוא אזרח אמריקאי, הוא ראוי לחרם של אקדמאים בבריטניה ובמדינות אחרות לא פחות מאשר אקדמאים ישראלים, שגם הם בעצם אינם אלא אזרחים במדינה שנגדה מופנה החרם.

עוזי אורנן, נופית

דרגות של קדושה

בתגובה על "למה הכותל לא בא לעזרת נשים" מאת יאיר אטינגר (“הארץ”, 14.5)

ימינו ימי 2013 אך הגדרת "קדושה" של רב הכותל שמואל רבינוביץ שייכת לימי הביניים. בימים שהכנסת מתאמצת להעביר מסר שהדרת נשים היא בלתי חוקית, אומר הרב שקדושתה של “עזרת נשים” פחותה מזאת של “עזרת גברים" ולכן לא ניתן להזיז את המחיצה ולאפשר לנשים להתפלל ביתר נוחות.

דברי הרב מביישים את הדת היהודית. חייבים להסיר לגמרי את המחיצה ולהחזיר את מתחם הכותל למעמד של אתר היסטורי, ארכיאולוגי ודתי פתוח לכולם. הוא הרי נבנה על ידי המלך הורדוס כדי לחזק את השטח שעליו נבנה המקדש, ורחבת הכותל עצמה היא מ–1967, אז מנין נובעת קדושתה?

לפי פרופ’ דב לנדאו מהמחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, הדן במשמעות המושג “קדושה” (ב”דף שבועי” של המרכז ללימודי יסוד ביהדות”) - “התורה לא גילתה לנו גילוי מפורש את המשמעות הברורה של המושג 'קדושה' ... אנו שוכחים שהמושג ‘קדוש’ הוא מושג אלוקי (טרנסצנדנטי) ועל כן כמו המושג ‘אלוקים’ הוא רחוק מתפיסתם ומהבנתם של בני אדם".

הני סטולמן, רמת גן

כתב הגנה מוסיקלי

בתגובה על "מגביה עוף" מאת בן שלו
 (“הארץ”, 3.5)

אביהו מדינה זכה במה שלא זכו לו כמה מיוצריה של מוסיקה ישראלית אמנותית נפלאה (ומושמצת): כתב־הגנה מקצועי, המבקש להוכיח שהשיר שאובחן על ידי הרב בני פרל כ"זבל" אינו אלא "מוסיקה ישראלית במיטבה". מרק לברי, מנחם אבידום, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', אריק שפירא, דרור אלימלך ואחרים מצפים עדיין למליצי־יושר דוגמת גלעד כהן, שיפריכו את הטענות, האוויליות לעתים, שהועלו נגדם. בתחום המוסיקה האמנותית ההשמצות וההכפשות מתקבלות כמובנות מאליהן, מה גם שהמלחינים המושמצים צהובים זה לזה ושמחים זה לאידו של זה.

אכן, אביהו מדינה הוא מוסיקאי מצוין ושיריו הם בגדר מוסיקה פופולרית מעולה, אלא שמוסיקה כזאת אינה מתאימה לאירועים טקסיים ומבחינה זו צדק הרב פרל, כשמחה על השמעת שירו של מדינה בטקס הדלקת המשואות. הוא טעה בכך שנטפל דווקא לשיר זה, שכן כל מוסיקה פופולרית באשר היא פסולה להשמעה באירוע ממין זה - גם זו של משה וילנסקי, נעמי שמר, נורית הירש וכיו"ב.

מדינה, חשוב להדגיש, הוא מלחין לא פחות טוב מהם והשימוש בביטויים מעליבים לגביו מיותר, בלתי־הוגן ואף מקומם, אבל העיקרון בעינו עומד: מוסיקה קלה, פופולרית, שיש בה תמיד שמץ של המוניות (ותכופות גם יותר משמץ), אינה יכולה ואינה אמורה למלא את תפקידה של מוסיקה אמנותית (וגם ההיפך נכון). ההשתלטות של המוסיקה הפופולרית על המרחב הציבורי היא תולדה של חינוך מוסיקלי קלוקל, והנטייה הרווחת יותר ויותר לבטל כל הבחנה בין אמנות “גבוהה” ל”נמוכה” רק מחמירה את הבעיה.

יוסי פלס, תל אביב

מחידושי האוצר

בטיוטת חוק ההסדרים מבקש האוצר לבטל את הפטור מתשלום ארנונה שניתן לבתי עלמין. האם לצורך היטל הארנונה יחולקו בתי עלמין לאזורים, כנהוג בארנונה הכללית, והתעריף ייקבע לפי מיקום הקבר: נוף לים, כיווני רוח וכו'? לפי סוג השיש של המצבה? האם על קברים הנמצאים באדמה חקלאית יוטל מס נמוך יותר? האם ימונה שמאי מקרקעין המתמחה בקברים? האם קברים הבנויים בקומות יזכו בתעריף מוזל?

בדקתי במדינת "חלם" כיצד נוהגים שם, והתברר לי כי לא קיימת שם ארנונה על קברים, אולם פרנסיה אימצו בשמחה את הרעיון והחליטו לצרף אותו לספר החוקים שלהם.

דניאל כהן, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו