בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 20.5.2013

תגובות

מתכונן לביאת המשיח

בתגובה על “מקדש בדרך” מאת ספי רכלבסקי (“הארץ”, 14.5)

אחד מאנשי הציבור שהשתתפו בכנס ב”מרכז הרב” הוא השר ישראל כץ. בנאומו בכנס סיפר שהוא מתכונן לביאת המשיח וסולל כבישים כדי להקל על המון גויים שינהרו לירושלים - אל המקדש. בהנחה שתלמידי “מרכז הרב” יקבלו בסבר פנים יפות את אותם גויים, מעניין על אילו כבישים מדובר ואם הקיצוצים בתקציב חלים גם עליהם.

מכיוון שלא שמעתי על כבישים חדשים לכיוון ירושלים, אני מניח שהדברים נאמרו מפי פוליטיקאי ציני כהברקה בעקבות דבריו של הרב דב ליאור שיש להתכונן לבניית המקדש.

ראיתי פעם בטלוויזיה פרשן שסיפר שבטהראן הרחיבו כבישים לקראת בואו של המהדי. מצאו את ההבדלים.

יצחק עין גל, נהריה

גינות שוות לכולם

בתגובה על "המדינה: חרדים וערבים זקוקים לפחות גינות בערים" מאת חיים לוינסון
 (“הארץ”, 17.5)

בכתבה צוין שעל פי מדריך משרד השיכון, בעיר ישראלית רגילה יש לתכנן 15 מ"ר גנים לנפש ואילו בערים חרדיות וערביות 10 מ"ר גנים לנפש בלבד. ההפרש בשטח של 5 מ"ר לנפש לטובת עיר ישראלית רגילה לעומת ערים ערביות וחרדיות מוסבר, בין השאר, באופי ובמרקם של האוכלוסיות ובהעדפות לגבי סוגי הגנים השונים. נתון מאלף נוסף בהנחיות שניתנו הוא שלחרדים וערבים אין צורך בגינות לכלבים.

ברצוני לציין, שבתקופת עבודתי המקצועית כאדריכל נוף בעיריות בלפסט ומנצ'סטר מעולם לא נתקלתי בתופעה של חלוקה לא שווה של ייעודי קרקע לגנים ולפארקים לאוכלוסיות שונות, אם זה לאוכלוסייה ה"רגילה", קרי פרוטסטנטים וקתולים, או לאוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה המוסלמית. אני רק מנסה לתאר לעצמי אילו מהומות היו פורצות אם חלוקה לא שווה כזאת היתה מתוכננת או מתבצעת.

מניסיוני המקצועי המצטבר נוכחתי לדעת, שכל סוגי האוכלוסיות אוהבים במידה שווה לטייל, לשחק ולכייף בפארקים ובגינות וכולם היו רוצים שטחי פארקים וגנים גדולים יותר. להעדפה זו אין כל קשר למקום מגוריו של האדם, אם הוא מיישוב ישראלי "רגיל", יישוב חרדי או יישוב ערבי.

ירמי אפשטיין, מבשרת ציון

חרם על אירוע יחצני

בתגובה על מכתבו של עוזי אורנן, “חרם מדיני על אקדמאים” (“הארץ”, 17.5)

שתי הערות: סטיבן הוקינג אינו מחרים את האקדמיה אלא אירוע יחצני פוליטי תעמולתי, שנועד לרומם את שמם של שמעון פרס ומדינת ישראל כסמל הנאורות.

נועם חומסקי, שאורנן מציע לאנשי אקדמיה בבריטניה להחרימו, הוא אופוזיציה של איש אחד לארצות הברית עצמה. בין השאר הוא כמעט היחיד שחשף את מעורבות ארצו במעשי הזוועה באינדונזיה בשנות השישים, המוצגים כיום בסרט תיעודי חדש.

יצחק מסינג, קרית־אונו

דוגמה אישית

בתגובה על “הוצאות מעון ראש הממשלה זינקו ב-73% בארבע שנים” מאת צבי זרחיה
 (“הארץ”, 14.5)

הזדעזעתי לקרוא את הפרסום על הוצאות המחיה והאחזקה של בתיו של ראש הממשלה, וזאת בזמן שבו אנחנו "מככבים" בראש רשימת 34 מדינות ה-OECD, מבחינת שיעור המשפחות העניות.

לפני שנים, כאשר העלו מאוד את משכורתו החודשית של ראש הממשלה, כדי שהוא ומשפחתו יוכלו להתקיים בכבוד, הבנתי. בהמשך, כשהוחלט לממן את כל אחזקת המעון הרשמי של בית ראש הממשלה, הבנתי. אחר כך הורחבו ההוצאות לכל התחומים: החל ממזון לכל בני המשפחה ולכל באי המעון ועד להלבשה וקוסמטיקה - הכל בכל מכל כל. ואת זאת כבר לא כל כך הבנתי (אז בשביל מה צריך משכורת?) ועתה מתברר שעניין ההוצאות והאחזקה הוחל על כל בתיו של ראש הממשלה.

למה, למשל, אנחנו אזרחי המדינה צריכים לממן את גינון ביתו הפרטי בקיסריה, והוצאות אחזקה נוספות במאות אלפי שקלים? איה הרגישות, איפה הדוגמה האישית? הרי כל בר בי רב מבין מה שנתניהו כנראה לא מבין, ולכן בזמנים כאלה הוא לא ראוי להיות מנהיג וראש ממשלה במדינה כה רגישה, כה שברירית וכה מסובכת.

חמי יוסט, זכרון יעקב

מה אנחנו רוצים

לפני ההפגנה הבאה ולפני קיץ רצוף הפגנות; לפני שנשב ונתמרמר על המצב עם כל מי שמקיף אותנו; יש דבר חשוב לא פחות מההתמרמרות והביקורת - ידע. המחאה של קיץ 2011 עשתה דבר חשוב לאין שיעור בחברה הישראלית, היא הכניסה מושגים של שיח חברתי. אנשים צעדו ודיברו על הפרטה, על צדק, על סולידריות, על רווחה. ילדים ראו את ההורים שלהם לוקחים שלט וצועדים, עושים מעשה, צועקים צעקה. אותם ילדים למדו מה זה ללכת ברחובות ולהרגיש אווירה של שינוי.

עכשיו הגיע הזמן לעלות מדרגה: לקראת היציאה לכיכר עלינו לייצר שיח שיהיה גם חלק מתהליך של רכישת ידע. נבין על מה אנחנו מדברים, נקרא ונלמד על מה לוקחים לנו כסף, נדרוש תשובות על השאלה מה אפשר לעשות אחרת. נלמד היסטוריה של רווחה, ומתוך זה נייצר אמירה. נגיד מה אנחנו רוצים, כשאנחנו יודעים מה עומד מאחורי הסיסמאות שאותן נצעק ברחבת הבימה כל שבת. נייצר מחאה שהיא לא רק מלמולים חסרי תוכן, אלא נוכל לעמוד עם מבט קדימה, בלי גמגומים, ולדעת על מה אנחנו מדברים.

נעם גרדין, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו