בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 21.5.2013

תגובות

סיפוח שטחי C

בתגובה על ״מי מפחד ממדינה דו־לאומית״ מאת משה ארנס (“הארץ”, 14.5)

משה ארנס מנסה לקדם את רעיון סיפוח שטחי C ואולם, במקום להצהיר על כך בריש גלי, הוא עושה שימוש מניפולטיבי במספרים. קורא שלא שם לב לניסוח המדויק, ולא מכיר את הנתונים, יכול להגיע למסקנה שסיפוח כל שטחי יהודה ושומרון הינו רעיון ששווה בדיקה. ארנס כותב ״חלקים גדולים של יהודה ושומרון״ - כלומר שטחי C, שמהווים כ-60% משטחי יהודה ושומרון. בשטחים אלה חיים כל מתנחלי יהודה ושומרון ועוד 100-50 אלף פלסטינים, תלוי במקור המצוטט. מכאן באה סדרת האחוזים של 17, 20 ו–30. 30% הוא הנתון שאמור לייצג את סך כל הערבים שיחיו בישראל המורחבת בהתאם לרעיון ההזוי והמרושע הזה, שמקדמים כעת חוגי הימין הפוליטי.

לפי ארנס, זה אחוז שניתן לחיות אתו, וראה ההשתלבות, האיטית אמנם, של תושבי ישראל הערבים. למעשה, חזון זה מתלבש היטב על רעיון שתי המדינות לשני עמים: מדינת היהודים כפי שהוגדרה לעיל ומדינת הערבים על השטח הנותר. אין ספק שמדינת ישראל יכולה לבצע את המהלך הזה, אחרי הכל כבר סיפחנו שטחים בתואנות שונות. אם כך, למה זה לא קורה? כנראה בגלל חששה של המנהיגות הנוכחית מתגובת אומות העולם, שלא להזכיר את תגובות הפלסטינים עצמם, ואולי גם תגובות פנימיות.

דוד בטל, קרית טבעון

הופך את הדת לעם

בתגובה על “מיהו ציוני?” מאת א.ב. יהושע (“הארץ”, 14.5)

א.ב. יהושע הופך את הדת היהודית לעם ורוצה להפוך אותנו למדינה של העם היהודי – כלומר שכל כייס יהודי יוכל "לעלות" ארצה ולהצביע לכנסת, וגם להיבחר (אם יהושע יצביע בעדו). זו היא ה"ציונות" של הסופר החביב, המרבה לעסוק באידיאולוגיה ומנסה לכפות עלינו להיות "יהודים".

אני לא ציוני, גם לא אנטי־ציוני, ואינני מוכן שמוכרי בייגלה ממנהטן יכריעו את גורלי במדינה שבה נולדתי, גדלתי והגשמתי את הציונות של יהושע: בקיבוץ, בצבא ובתעשיית הסרטים.

אלכס מסיס, תל אביב

עשו זאת בעצמכם

בתגובה על “מקורב לנתניהו: 64 אלף שקל לאיפור זה סמלי” מאת יהונתן ליס (“הארץ”, 19.5)

דוברי ראש הממשלה נחלצו לספר לנו על שעות העבודה הארוכות שלו ומתרצים בהן את הוצאות משקי הבית העצומות של הזוג נתניהו. אני מאמינה להם. אין ספק כי מי שצורך שירותי איפור ותסרוקת ברבבות שקלים חייב גם להשקיע מאות שעות בטיפולים אלה, והעומס על ראש הממשלה רב.

כך או אחרת, אני מציעה שהמדינה תממן לשרה נתניהו השתלמות מקצועית קצרה באיפור ובהדבקת שיער, כך שבנסיעותיהם המשותפות לחו"ל תוכל לבצע את משימות האיפור והתסרוקת שלו. פמליית ראש הממשלה תקטן וקופת המדינה תישמר.

דינה גולן, קרית אונו

אחד שאינו יודע

כשלושת הקופים המפורסמים, גם בנימין נתניהו לא שמע, לא ראה ולא דיבר לנוכח ההוצאות ה"ביזנטיות" של בתיו וטיסותיו. לאחרונה הודיע לנו שלא היה לו מושג שזה יקר כל כך. וזה כבר מפחיד ממש. מה עוד הוא לא יודע? במה עוד אין לו מושג? עד כמה הוא מנותק מאתנו?

הקרקס המעופף בשחקים, והנייח בירושלים ובקיסריה, מתנהל לנגד עינינו כבר זמן רב מדי, ועולה לנו הון תועפות. באמת ובתמים לא הקמנו מדינה ציונית ודמוקרטית כדי לממן פה את חצרו של לואי ה–14.

הסרט שבו חיים בני הזוג נתניהו חייב להיפסק. הדוגמה האישית שהם נותנים לכולנו, הנדרשים להקריב, היא רעה ומשחיתה. והסוף לתירוצים.

צביה רוטמן, תל אביב

מיסוי הוצאות פרטיות

מעבר להיבט הציבורי של הוצאות ראש הממשלה, ראוי לשים לב להיבט מס ההכנסה בגינן. בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה נקבע בין היתר, כי כל טובות הנאה שניתנו לעובד ממעבידו, בין בכסף ובין בשווה כסף, חייבות במס. עיינתי חזור ועיין בפקודה ולא מצאתי כל סעיף הפוטר ממס כיסוי הוצאות פרטיות של ראש הממשלה.

אם דבר זה לא נעשה עד כה, אין ספק כי ראש הממשלה, האמור לתת דוגמה אישית לאזרחי המדינה, הכורעים עתה יותר מאשר בעבר תחת נטל המסים, ימהר וייתן הוראה לחשב משרדו לחייב את משכורתו בשווי טובת ההנאה המוגדרת בחוק, בגין תשלומים שקיבל במישרין או בעקיפין לכיסוי הוצאותיו הפרטיות, ולשלם את מס ההכנסה המתחייב.

באותו הקשר, על חשב משרד הביטחון לחייב במס את שר הביטחון בגין שווי טובת ההנאה שקיבל בצורת הטסה לאירוע פרטי במסוק של חיל האוויר.

גדעון בר לב, רואה חשבון, רמת השרון

אחד שיודע

לפני ימים אחדים פגשתי חבר ותיק. במשך שנים הוא היה בעליו של בית מלאכה לתיקונים, לימים קנה גם חנות.

“מה אתה עושה היום?” שאלתי.

"היום אני, מה שנקרא, גימלאי. לא עשיתי 'קרן פנסיה'", הוא השיב, בשמץ התנצלות, "והפנסיה שלי זה דמי השכירות שאני מקבל".

עניתי לו: "יש לך מזל; אתה לפחות יודע איפה מושקע הכסף שלך".

אגב, בעגה המזרח־תיכונית, זו המשמעות המורחבת של המונח "צומוד".

חיים מנוס, רעננה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו