בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 23.5.2013

תגובות

הציבור אחראי לבחירתו

בתגובה על “אבדה התקווה” מאת עוזי ברעם (“הארץ”, 21.5)

עוזי ברעם קובל על אובדן תקוותה של ישראל ומאשים בכך את המנהיגות הרדודה. קביעה זו נכונה, אך אין להאשים רק את המנהיגות הכושלת, אלא בראש ובראשונה את מי שבחר בה. ציבור שנתן את מרבית קולותיו לבנימין נתניהו, יאיר לפיד ונפתלי בנט הצהיר באופן ברור, שהוא מעדיף התנחלויות ושטחים על פני שלום, התעשרות טייקונים על פני צדק חברתי, ולאומנות דתית על פני דמוקרטיה וזכויות האדם.

מרצ, הדוגלת בשלום, בצדק חברתי ובדמוקרטיה ליברלית, שלחה לכנסת שישה חברים. אם, בנשימה עמוקה, נייחס למפלגת העבודה השקפת עולם דומה, נמצא כי שישית מהציבור היהודי תומכת באנושיות ובקידמה. אפשר להאשים את התקשורת המטמטמת ואת החינוך הכושל, אך בסופו של דבר, מצביעים בוגרים אחראים לבחירתם. לא לתוצאה הזאת התכוונו אבותינו מייסדי הציונות.

אהרן אביתר, פרופסור אמריטוס, חופית

דמוקרטיה חמולתית

רבים בקרבנו חשבו, שעידן החמולות הוא כבר היסטוריה. המפלגות הערביות, שבתקופה מסוימת נלחמו בחמולות, מצאו את עצמן במערכה חסרת סיכוי מול ההשתייכות החמולתית שגם טובי בנינו ובנותינו לא הצליחו להשתחרר ממנה. הבחירות המוניציפליות חושפות אותנו במערומינו: חמולות נאבקות זו בזו, תככים, מכירת קולות, איומים, חלוקת ג’ובים וגלישה לאלימות פיסית, שלא אחת גובה קורבנות.

הפתרון נמצא בידי המשטרה והממשלה. אכיפת החוק היא חובת המשטרה. למרבה הפלא, ברוב המקרים המשטרה אינה מצליחה לתפוס את פורעי החוק, והצתת מכוניות היא בגדר “אופנת בחירות”.

פריימריס הוא מושג שהסתנן אל הציבור הערבי ונקלט בצורה נהדרת. אפילו החמולות אימצו את שיטת הפריימריס בתוך החמולה. למרבה האירוניה, כמה משפחות מכריעות את הבחירות הפנימיות של החמולה על ידי “פריימריס” מיוחדים במינם: רק גברים מצביעים, ולנשים אין כלל זכות הצבעה.

לדעתי, החמולה היא מכשול אמיתי בפני הדמוקרטיה וערכיה. במקום לאמץ דמוקרטיה מודרנית אמיתית מציגים לנו גרסה מפוקפקת למדי של דמוקרטיה.

מאמון פאעור, שעב

ועדת בדיקה פלסטינית

בתגובה על מאמר המערכת “תעמולה מזיקה” (“הארץ”, 21.5)

המאמר מאשים את ישראל בהרג ילדים ונערים פלסטינים בשנים 2008-2000, אך אינו מציין כלל את אחריות הפלסטינים לאינתיפאדה השנייה ואת מעשי הרצח שלהם. כל זאת בתמיכת מנהיגם יאסר ערפאת, ובניגוד להסכמי השלום שחתם עליהם. במהלך האינתיפאדה נהרגו באוטובוסים, במסעדות וברחובות בלא הבחנה יותר מאלף ישראלים, גברים, נשים וטף.

עם כל הכאב והצער על הרג ילדים ונערים פלסטינים, לא היה זה הרג יזום, ואילו הפלסטינים הורגים כדי להרוג כמה שיותר, ואותם רוצחים נתעבים, מהם רוצחי משפחות שלמות, רוצחי תינוקות וילדים תמימים, נחשבים אצלם לגיבורים. לפי ההיגיון של המאמר, צריכה גם לקום ועדת בדיקה פלסטינית כדי לחקור את נסיבות הריגתם של מאות ילדים ונערים ישראלים.

שלום זיסמן, רמת גן

הציונות נגמרת בנתב”ג

בתגובה על “מיהו ציוני” מאת א.ב.יהושע
 (“הארץ”, 14.5)

דבר בעתו עשה א.ב. יהושע בניסיונו החשוב לזכך את מושג הציונות מכל התוספות שדבקו בו, לכאן ולכאן. יהושע מנפיק מחדש את הגדרת המושג במשמעותו האופרטיבית כתמיכה בחוק השבות, המאפשר לכל יהודי למצוא בית במדינת ישראל - מדינת היהודים וכל אזרחיה. בכך דיינו. דא עקא: יהושע עצמו חוטא למטרתו המקורית בהוסיפו להגדרה את ההתניה, שציוני הוא “אדם המקבל את העיקרון שמדינת ישראל איננה שייכת אך ורק לאזרחיה אלא לעם היהודי כולו”.

מה צורך לו ליהושע בהתניה זו? הרי הוא עצמו קובע, כי את ענייני המדינה ינהלו רק אזרחיה, ציונים ולא־ציונים, יהודים וערבים. גם להצדקה המוסרית להקמת המדינה ולהמשך קיומה אין בכך תועלת, ורב הנזק בהענקת שטר בעלות עליה ליהודי העולם. בעלות, מעצם הגדרתה, מעניקה זכויות שאינן בחזקתם של מי שאינם הבעלים. מכיוון שמוסכם גם על יהושע, שמדובר בזכות היהודי באשר הוא לעלות ארצה ותו לא, הרי שהענקת בעלות מופשטת ליהודי העולם ניתנת לפירושים שכותב המאמר בוודאי לא התכוון להם ולהשלכותיהם.

הציונות במשמעותה כחוק השבות נגמרת בנמל התעופה בן גוריון. משנחת העולה היהודי והתקבל בברכה, אין לו עוד כל זכויות יתר במדינה על פני הלא־יהודים אזרחיה. רק כך ניתן להגן עליה מוסרית.

דן יעקבסון, הרצליה

מה שקרה כבר קרה

בתגובה על “האח הגדול מודיע בתדהמה” מאת מורן שריר (“הארץ”, 21.5)

לחובבי הריאליטי, המציאות היום יומית היא לא מציאה גדולה ואינה מתחרה באחותה העשויה פלסטיק המרצדת על המסך. כשארז טל הכריז על הודעה דרמטית הוא לא התכוון למציאות העגומה בבאר שבע, אלא למשהו גדול יותר שעתיד לקרות באותו הערב, כי מה שקרה כבר קרה, כבר לא מעניין ואינו מוכֵר, מכה קטנה בכנף. הישארו אתנו, כבר חוזרים ליין ולשעשועים.

פרופ’ מיכה רון, נס ציונה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו