בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 29.5.2013

תגובות

איפה השמות

בתגובה על “עיתונאים צודקים תמיד” מאת
 נחמיה שטרסלר (“הארץ”, 24.5)

כל הכבוד לנחמיה שטרסלר, אך היה עדיף אם היה מביא גם ציטוטים של דברים שאמרו וכתבו העיתונאים שהוא מזכיר במאמרו, תוך כדי אזכור שמותיהם. זה מה שחסר במאמר.

יורם שתיל, כרכור

התערבות בעניין פוליטי

בתגובה על “וינשטיין: נאשם בשוחד לא ראוי
 לכהן כראש עיר” מאת אילן ליאור ורויטל חובל
 (“הארץ”, 27.5)

התהפכו היוצרות. היום אדם אשם עד שתוכח חפותו. בכתבה צוטטו באותיות גדולות דברי היועץ המשפטי לממשלה בתגובה לבג”ץ, כי “אישום בשחיתות מצדיק הדחת ראש עיר מכהן”. אני שואל את עצמי מנין שאב היועץ המשפטי הנכבד את הזכות לומר זאת. אנו מדינת חוק ואדם הוא זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו. החוק לא קובע שהאשמה בשחיתות שטרם הוכחה בטריבונל חוקי מצדיקה הדחה.

מי שבידה הזכות וצריכה לקבוע בנדון, במקרה של ראש רשות מקומית, היא מועצת הרשות המקומית. עובדה היא כי בעניינו של צבי בר, ראש העיר רמת גן, מועצת העיר דווקא תמכה ברוב קולות בהמשך כהונתו, חרף כתב האישום; אז מדוע מתערב היועץ המשפטי בעניינים פוליטיים?

את העתירה לבג”ץ הגיש אחד ממתנגדיו הפוליטיים של צבי בר, אחרי שהדבר לא צלח בידו במועצת העיר. במקרה זה אל לו ליועץ המשפטי לממשלה לנקוט עמדה, כי דברי החוק ברורים.

צבי בר לא הורשע (ואני מקווה שלא יורשע). עד אז, הניחו לו להמשיך בניהול הטוב של ענייני העיריה.

ד”ר מתי עצמון, ירושלים

מה שצריך להוכיח

עיתונאים רבים משבחים את האינטליגנציה ואת חושיו הפוליטיים של שר האוצר יאיר לפיד, ותוך כדי כך מקבלים בסלחנות את שגיאותיו הלא מעטות והבולטות בצעדיו הראשונים בתפקיד. האדם שהבטיח לעשות כל כך הרבה דברים טובים רק נכנס לפוליטיקה ו”פתאום” גילה שמצבנו הכלכלי חמור מאוד ואין באפשרותו להוציא לפועל את הרפורמות שהבטיח, ושהיו אמורות לשפר את מצבנו הכלכלי.

עכשיו, כשהמצב הכלכלי ידוע לכולנו והוא בתפקיד שר האוצר, צעדיו הראשונים משקפים גישה קפיטליסטית - דהיינו, המשך דרכו של בנימין נתניהו, שהיא ההפך מתדמית הרפורמטור המגן על זכויות מעמד הביניים (הרוב בארץ), שאותה הציג כשבא לבקש את קולות הבוחרים.

בבואו לטפל בכיסוי הגירעון העצום המסכן את כלכלת ישראל, הוא בחר קודם כל להטיל גזירות כלכליות ולקצץ בשירותים סוציאליים, לרבות בריאות וחינוך, של אלה החיים ממשכורת חודשית, סבירה או נמוכה, במקום להטיל אותם תחילה על הסקטורים המבוססים, הנהנים מתמיכת האוצר בצורות שונות ומשונות, גלויות ומוסוות – אלה שקיבלו מענקים משמעותיים ואפשרות לשלם מס הכנסה אפסי. כאן נמצא הכסף הגדול, אבל בינתיים העדיף לפיד ללכת בדרך הקלה ולא להתעמת עם החזקים.

נשאר לראות אם לפיד ימצא דרך להקל את הגזירות על האדם העובד, ואם יידע באומץ לב ובנחישות לדרוש מהחזקים במשק – החברות הגדולות, הטייקונים, ההתנחלויות, ועוד ועוד – לעמוד בגזירות ובקיצוצים שהם צו השעה. אם יצליח במשימה זו, כפי שאנו מאחלים לו, נוכל לראות בו את המנהיג הנותן תקווה לעתיד טוב יותר.

שלמה כץ, נורדיה

בשם כל הבריונים

בתגובה על “זה לא גשם” מאת גדעון לוי 
(“הארץ”, 26.5)

גדעון לוי מספר שהותקף יחד עם בת זוגו בשוק הכרמל בתל אביב על ידי “בריון” שקרא לו “שמאלני”, “אוהב ערבים”, “שונא ישראל”, “משמיץ ישראל בעולם” וכו’, ובסוף ירק בפניו ובפני בת זוגו. לוי, שתומך כבר שנים בכל יוזמה של הלובי הפרו־פלסטיני, התפלא מאוד למה זה הגיע לו. הוא הרי אוהב ישראל לא פחות מהבריון ההוא, ולוי מציע לאותו בריון בעל מבטא אמריקאי או בריטי, לחזור לארצו, כי כאן לא זקוקים לכאלה.

גדעון לוי שואל: מה הוא, הבריון הזה, חושב? שבלעדי לוי, מחנה השלום והארגונים המייצגים את האינטרס הפלסטיני תהיה כאן מדינה טובה יותר? לוי מאמין ש”הבריון” או הבריונים מסוגו אינם משוכנעים לגמרי במה שהם אומרים, רק ש”האמת” השמאלנית נמצאת אצלם עדיין “בארון”.

בשם כל “הבריונים” הימנים מהמחנה הלאומי (היהודי, לשם שינוי), ברצוני להבהיר: אנחנו מאמינים במה שאנחנו טוענים, אומרים, כותבים וחושבים - רק בלי קללות גסות ובלי יריקות, בצורה מתורבתת ומאופקת עד כמה שזה אפשרי, ונעשה הכל על מנת שלוי, חבריו ונציגיו הפוליטיים יישארו כמה שיותר רחוק מעמדות שלטון וקבלת החלטות - בדרכים דמוקרטיות, כמובן. כך תהיה כאן מדינה טובה יותר לעם ישראל. כי הפלסטינים שלו פשוט לא מעניינים אותי.

פיטר רוטברג, רמלה

*

שאלה: מדוע בחר גדעון לוי לשתף אותנו בחוויית היריקה שעברה עליו בשוק הכרמל?

תשובה: כי היא מספקת לו עוד הזדמנות להשמיץ את החברה הישראלית ומדינת ישראל.

זו היתממות לשאול מדוע הוא מעורר “כל כך הרבה שנאה וזעם”. מי שרוב רובם של מאמריו מזה שנים רבות רוויים בשנאה לחברה ולמדינה בה הוא חי, לא צריך להתפלא שעצם הופעתו הפיסית (בהנחה שמזהים אותו) מהווה גירוי בלתי מותנה לרפלקס היריקה.

יואל ינון, קרית אונו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו