בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 2.6.2013

תגובות

מה נורא מקום זה

וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את “ישראל”, ויפן כה וכה וירא כי אין איש מנעריו - אולם דרוזים, צ’רקסים, בדואים ושאר ישראל שומרים על ההר. ויאמר: אכן נורא המקום הזה.

ויתחזק בתורה ויברכה ויאמר: בזכות תורתי אמונתי, צדיקים - מלאכתם נעשית בידי אחרים (לא כולל נשים).

עזי מור, רמת השרון

העם היה קיים לפני הדת

בתגובה על “יש דבר כזה, לאום יהודי” מאת
 גבי שפר (“הארץ”, 28.5)

מקור המחלוקות בעניין היות היהדות דת או לאום הינו בשמה. נוצרי אינו בן לאום מסוים וצרפתי אינו בן דת מסוימת. אצלנו יש עירוב. שמו הראשון של עמנו היה עברי, אחר כך ישראלי, ובסוף יהודי, על שם חבל ארץ יהודה שבמקורו איכלס את שבט יהודה. בתקופה שבה נקרא העם עברי הוא המציא את אלוהים (רעיון המונותיאיזם עלה ודעך במצרים העתיקה, וייתכן כי בני ישראל שמעו עליו, אך לאלוהים שהיהודים המציאו יש תכונות חשובות מעבר להיותו אל יחיד). כאשר שם העם הוסב ליהודי, נקראה דתו, על ידי אחרים, הדת היהודית. קודם היינו עם, אחר כך יצרנו דת. את סדר הדברים הזה צריך לזכור ולהטמיע כל מי שמתלבט בעניין הלאום ובעניין הדת, בעיקר הדת.

אנחנו בראנו את אלוהים, וזה היה רעיון חכם ומתקדם יחסית לדתות שהיו נהוגות באותה תקופה. המשכנו להיות המתקדם בעמים במובן זה במשך כאלף שנה עד שהרעיון שוכפל על ידי הנוצרים, ואחר כך המוסלמים. והיום, כאשר כבר ברור כי במשך השנים הרעיון התקלקל, והאלוהים גורמים נזק - במסעות הרג, בבערות, בחוסר דמוקרטיה, בטפיליות, ועוד ידם נטויה - הגיע הזמן שהעם היהודי, קטן וחכם, יפעל שוב, ומתוך אחריות לתוצאות השימוש בהמצאתו יפתח במערכה עולמית להפסקת השימוש בה, שתתחיל בקריאה גדולה ומזככת: הגולם קם על יוצרו!

חיים ברודי, רחובות

איזון בין זכויות לחובות

על מנת להימנע מהבעיות הכרוכות בצורך אפשרי לשלוח כוחות משטרה גדולים כדי לעצור סרבני גיוס לצבא או לשירות אזרחי, אני מציע לשקול את האפשרות ליישם בארץ את העיקרון של המשפט הצרפתי הנקרא Déchéance des Droits Civiques נגד האנשים שלא ייענו לצווי גיוס. עיקרון זה קבע שבמקרה של עבירה חמורה על החוק, אזרח יכול לאבד בין היתר את זכות הבחירה שלו.

אם עיקרון זה ייושם כל עוד הסרבנים ימשיכו בניסיונותיהם להשתמט מאחת החובות הבסיסיות של כל אזרח, סביר להניח שללא שום צורך בכוחות משטרה גדולים כדי לטפל בסרבנים הרבים, מנהיגיהם יפעלו מהר כנדרש כדי לא לאבד את כוחם הפוליטי.

מיכאל ענבר, ירושלים

כמו ילד קטן

בתגובה על מכתבו של פיטר רוטברג, “בשם כל הבריונים” ("הארץ", 29.5)

העם היהודי הוא מיעוט בעולם, והוא נוהג כמו הילד הקטן במשפחה. כאשר הוא ננזף, הוא נעלב, מרגיש פגוע ומגיב. בתגובתו הופך רגש הנחיתות להדגשת העליונות, כדי להוכיח את עוצמתו באמצעים שעומדים לרשותו: יהירות, חוצפה ותגובה כוחנית.

נוכח תוכן מכתבו, טענתו של פיטר רוטברג כי הוא וכל הבריונים חושבים באופן רציונלי, אינה משכנעת אלא את עצמו ואת שאר הבריונים.

רות גלר, תל אביב

החלטות בזמן חירום

בתגובה על “ב”ג החדש” מאת גדעון לוי
 (“הארץ”, 30.5)

גדעון לוי יושב במגדל השן "צח כשלג", ציפורניו עשויות למשעי, ובוחן את סטיות המוסר של עושי ההיסטוריה בעבר (ובהווה) באמת־מידה מתלהמת של אידיאלים. הרי הוא יודע שאומה העומדת על נפשה בוררת את הכלים להישרדות תוך כדי סערת הקרב. אין לה הלוקסוס שיש לו, לבחון בשוויון נפש מה שפיט מבחינה מוסרית. קבלת החלטות מהסוג שהוא מעדיף היתה מביאה כליה על מדינת ישראל. כאשר תרבות האויב השואף להשמידנו היא כפי שהוא מכיר היטב, הרי אין ברירה אלא להרתיעו. יש גם צורך בהקמת "מרחב ביטחון".

החלטות מעין אלו שקיבל דוד בן גוריון אינן ייחודיות. גם אומות נאורות אחרות קיבלו החלטות דומות (וגם נחרצות יותר) בעתות מלחמה וחירום. אין בכך כל רבותא, או דוגמא להצדקה, אלא שהדבר מעיד על כורח המציאות בקבלת החלטות מחייבות לאותו רגע.

מאחר שלוי מודע היטב להיסטוריה האנושית ולמהלכיה, הרי שבמאמר הזה לא השתמש בעטו למטרה הנכונה, שהיא ניתוח אמיתי של העבר, הפועל בתוך סביבה אמיתית ומאיימת. אני מקווה שאת מניעיו שלו ישפוט לוי בעצמו ללא משוא פנים.

דב ארמוני, אבן־יהודה

דוגמה הפוכה

בתגובה על מכתבו של נעם בן מאיר, “דוגמת המלך חוסיין” (“הארץ”, 30.5)

נעם בן מאיר כותב שעלינו ללמוד מדרך ההתנהגות של המלך חוסיין. זה הרי מקובל על כולנו שצריך מאוד מאוד להתנצל בפני עביר דנדיס, שהמשטרה לא הגנה על בנותיה, אבל אם כבר ללמוד מחוסיין, אז כנראה שבן מאיר או שלא למד היסטוריה או שהוא מתעלם מגמתית מחלקה. צריך להזכיר לו מה עשה המלך חוסיין בספטמבר 1970? צריך להזכיר לו שבעקבות הטבח, כן טבח, שערך בפלסטינים ברחו מאות מהם לישראל ואז גם נוסדו הארגון והמונח "ספטמבר השחור"?

אז אנחנו לא ערבים ולא מעמידים מקלעים כבדים על המשטח של הר הבית לטבוח במתפללים/מתפרעים. מה לעשות, כאלה אנחנו.

מרק הסנר, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו