בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 5.6.2013

תגובות

תקופת ההמתנה והשואה

בתגובה על “מתי התחלנו לפחד מהשואה” מאת אלוף בן (“הארץ”, 3.6)

מן הראוי להזכיר, כי כבר בתקופת ההמתנה טרם מלחמת ששת הימים, נושא השואה היבהב מעל לשיח בצבא הסדיר ובצבא המילואים.

רבים מהמשרתים בקבע ובמילואים, ובהם קצינים בכירים, חוו את מלחמת העולם השנייה על בשרם, והשואה ולקחיה היו מוכרים להם היטב.

ייתכן שההתבטאויות היו שונות מעט, והשתמשו בביטויים שונים מעט, אך זה היה בהחלט נוכח בדיבורים. ייתכן גם שאלוף בן טרם נולד אז, ולכן אינו יכול לזכור זאת.

אנחנו, קוראי העיתון שהם אזרחים ותיקים, מכירים את הנושאים האלה באופן אישי. קחו זאת בחשבון.

גדי בורן, גבעת שמואל

סאטירה פוליטית

בתגובה על “מדינת האח הגדול: הריאליטי
 השתלט על המסך בישראל” מאת נתי טוקר
 (TheMarker, 23.5)

כאשר בודקים את תוכניות הטלוויזיה המובילות בישראל, חשוב לסווג אותן נכון לז’אנרים. לכן, כשנכתב בתחילת הכתבה שבארץ אין תוכניות אקטואליה ופוליטיקה מצליחות, אך לאחר מכן נקבע ששתיים מהתוכניות הכי מצליחות הן “ארץ נהדרת” ו”מצב האומה”, זה יוצר סתירה. מה הן תוכניות סאטירה אם לא תוכניות פוליטיקה, המציגות בלעג את האקטואליה בארצנו? אין תוכנית ביקורתית יותר או פוליטית יותר מתוכנית סאטירה. לכן טעות היא לסווג תוכניות אלו בקטגוריית הבידור.

ניר פרופר, מודיעין

זכויות היתר וזכויות החסר

בתגובה על “האוצר שודד פנסיונרים כדי לממן את המסודרים” מאת סמי פרץ (TheMarker, 24.5)

אני מזדהה לחלוטין עם הקביעה שקיימים במדינה שני סוגי פנסיונרים: בעלי זכויות היתר, שלעולם אינם נפגעים, ובעלי זכויות החסר. לצערי, המאמר של סמי פרץ התעלם מקבוצה נוספת בין “בעלי זכויות החסר”, שהפגיעה בה חמורה אף יותר. הכוונה לגמלאים שחסכו בזמנם במסגרת פוליסות ביטוחי המנהלים הישנות, טרם עידן הפוליסות הקצבתיות.

פוליסות אלו הסתיימו עם היציאה לגמלאות, או עם הגעת המבוטח לגיל 65 והמבוטחת לגיל 60. הרציונל שעמד בבסיס השיטה היה שהסכום שצבר העובד בשנות עבודתו, ויקבל לידיו בבוא היום, יושקע בצורה כלשהי וסכום ההשקעה, בצירוף הריבית שתתקבל (שהיתה פטורה ממס), יבטיח את מחייתו של הגמלאי כל חייו וחיי התלויים בו. חשוב לציין, שעם פקיעת הפוליסה ומשיכת הסכום הצבור על ידי העובד, נערכה התחשבנות עם שלטונות המס ושולם כל המס המתחייב.

כיום מוטל מס הכנסה על הריבית, ושיעורו עולה בהדרגה עד שכעת הוא מגיע ל-25%. יוצא שהגמלאים בקבוצה זו, שהיו בעלי פוליסות ביטוחי המנהלים, מופלים לרעה ומשלמים מס עודף, שכן המס בגין כספי הפוליסות כבר שולם בזמנו.

הפטור ממס לקשישים על הכנסות מריבית הוא לעג לרש, למי שעליו לממן את מחייתו מכספי החיסכון לפנסיה. הריבית הכמעט אפסית כיום רק מחמירה את הבעיה. לדעתי יהיה זה רק הוגן לפטור ממס את ההכנסות מריבית בגיל כל כספי הפרישה, שאותם קיבל העובד עם פרישתו לגמלאות; יש לתקן עיוות זה במהירות.

בינה חאודסמיד, חיפה

סיבה נוספת לתופעה

בתגובה על “למה רבים מדגי הים הטריים שלנו
 לא נאכלים ונמכרים לעזה?” מאת דפנה ארד (“הארץ”, 2.6)

דפנה ארד מדווחת שרבים מכלל הדגים ששולים דייגים ישראלים מהים התיכון נאלצים להישלח אל “עקרת הבית בעזה”, וזאת בגלל חִכּוֹ הגס של צרכן הדגים הישראלי. אולם, ישנה סיבה נוספת ומרכזית יותר לתופעה: מאז שנת 2000, ישראל מגבילה את האזור שבו מותר לדייגי רצועת עזה לדוג, למרחק של לא יותר משישה מיילים ימיים מהחוף.

פעם היו דייגי עזה לא רק משביעים את תיאבון העזתים, אלא גם מציעים דגה עשירה לישראלים אנינים, ולא פחות מזה – מתפרנסים בכבוד. ההגבלות על הדיג גרמו להתמוטטות הענף, שפירנס אלפי משפחות, ולתופעה החדשה של העברת דגים מישראל.

גישה נדיבה יותר אל הים בעבור דייגים פלסטינים לא תפגע בפרנסתם של ישראלים החיים מן הים. ככלל, אין היום מעבר סחורות מעזה לישראל. מומחי כלכלה ובכירים בצבא מסכימים שאם נקדם תנועה דו־צדדית של סחורות בין עזה לישראל ובין עזה לגדה המערבית, ירוויחו תושבים משני צדי הגדר, כמו גם הכלכלה, וכמובן - כרסם של חובבי הדגים, כאן ושם.

אמיר רותם, דובר “גישה – 
מרכז לשמירה על הזכות לנוע”, תל אביב

אלוהים בדיבור ישיר

בתגובה על “המצלמה שקוראת תיגר על בראשית” מאת ניר חסון (“הארץ”, 2.6)

ניר חסון כותב “על שלושת המלאכים שבאים לבשר לאברהם על החורבן של סדום ועמורה”. ולא היא! מדובר בפירוש ביהוה ובשני מלאכים:

“וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו...” (בראשית י”ח, ב’); “ויפנו משם האנשים וילכו סדומה, ואברהם עודנו עומד לפני יהוה” (שם, כ”ב); “וילך יהוה כאשר כילה לדבר אל אברהם...” (שם, ל”ג); “ויבואו שני המלאכים סדומה בערב...” (בראשית י”ט, א’).

מה לו לניר חסון שהוא מפחית מכבודו של אברהם אבינו?

עמוס הרדוף, הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו