בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 18.6.2013

תגובות

משפטי רחוב

בתגובה על “תהיות על הרצח” מאת
 גבריאל שטרסמן (“הארץ”, 16.6)

אני סומך את ידי ודעתי על קביעת השופט בדימוס גבריאל שטרסמן. התקשורת והמשטרה הן “אם כל חטאת”. אבל אני תמה על העדר גורם דומיננטי נוסף במשפטי הרחוב: הפרקליטים.

במקום לנהל את המשפט באולם המשפט, עטים עורכי הדין כמוצאי שלל רב על המיקרופונים השלופים ובחדות לשונם והקומבינות המחשבתיות שלהם, מנסים לרכוש את הסימפטיה של הקהל הרחב. הם ידגישו פרטים חסרי ערך ויתעלמו מהעיקר, רק כדי ללמד זכות על שולחיהם. גם בפירוש פסק הדין הם מעוותים את התוצאה האמיתית וטוענים ל”זיכוי מוחלט”, גם אם זה מחוסר ראיות מספיקות.

מיכה קדרון, תל אביב

תרומה בלי תמורה

בתגובה על “לחץ על ראש הממשלה: עצור את החוק המפלה לטובה יוצאי צבא” מאת יהונתן ליס וג’קי חורי (“הארץ”, 16.6)

מחד גיסא אני תמהה על הניסיונות של חברי כנסת שונים - במקרה זה ח”כ יריב לוין - למצוא דרכים חדשות בכדי להפלות לרעה את הערבים. בהקשר זה אני מבקשת להזכיר כי כבר כיום זכאים יוצאי צבא לכל מיני הטבות שאחרים אינם זכאים להן, דומני שבעיקר כספיות (מענק עם תום השירות, התחשבות בזמן השירות בצבא כוותק לצורכי שכר, וייתכן שיש נוספות). כנראה שח”כ לוין אינו מסתפק בכך.

מאידך גיסא, אני תמהה על השם שבו בחר ח”כ לוין לתאר את החוק שהוא מציע, המעדיף אדם בשל תרומתו למדינה. במלה תרומה טמון המושג של נתינה מרצון (מצאתי במילון: מתנה, נדבה, מנחה). מעשה כלשהו, כגון שירות צבאי מכוח חוק, אינו כלול במושג זה. אם יתקבל החוק, הרי הוא צריך לחול רק על אלה שהתנדבו לשירות צבאי או אזרחי - בהם בנות דתיות, ערבים ועוד.

בטוחתני שזאת אינה כוונתו של ח”כ לוין. אם הוא מבקש להיות ישר, שיאמר בגלוי שזהו חוק נגד אוכלוסיות שאינן משרתות בצה”ל או בשירות אזרחי - בין אם הן פטורות משירות ובין אם לאו.

אני מקווה שההיגיון יגבר בסופו של דבר וחוק מביש מעין זה לא ייראה במקומותינו.

עדנה פולק, ירושלים

פרשנות לא אוקלידית

בתגובה על מכתבו של אורי בן צבי, “שאלה בבגרות לשר החינוך” (“הארץ”, 14.6)

נאה דרש אורי בן צבי בטענתו כי במערכת החינוך קיימת לכאורה “כוונה מכוונת, הפוסלת חשיבה עצמאית, מקורית או הבעת דעה אישית - כל מה שחשוב כל כך, ונעדר בחינוך של ימינו”. אכן, הכל יסכימו כי ראוי לעודד את הנוער ליותר חשיבה עצמאית ומקורית ויכולת ויוזמה לתת לה ביטוי - בכיתה, בקרב חבריו ואפילו להעלותה על הכתב בשיעורי בית או בחיבור. אך מה בין עקרונות נאצלים וחיוניים אלה לבין הצעתו־המלצתו לנבחן בבחינת בגרות במקרא - האמור להתבטא (אודות מה שלמד!) על פרשנויותיהם של הרמב”ם וליבוביץי לסיפור מגדל בבל - להביע “פרשנות אחרת, נועזת יותר, מתריסה” שברור לכל שכלל “אינה ממין השאלה” ואינה מתיימרת להשיב עליה?

והרי יש לשער שלא היה עולה על דעת בן צבי להמליץ לנבחן בגרות בגיאומטריה להביע “פרשנות נועזת” הפוסלת למשל את משפט פיתגורס, אותו למד ועליו נשאל, בהישענו בתשובתו על “הגיאומטריה הלא אוקלידית” – במקום על זו המקובלת, “האוקלידית”, המשמשת אותנו עם כל האנושות זה יותר מאלפיים שנה?

משה פלבר, ירושלים

שבתות ושביתות בנמל

בכל המהומה שקמה סביב נמל אשדוד נשכחה העובדה שהנמל שובת בערב שבת, שבת, ערב חג וחג, בסך הכל 93 יום בשנה (נמלי הים בעולם פועלים כל השנה ואפילו נתב”ג שלנו פועל 364 יום בשנה מסביב לשעון). בתוספת עיצומים, שביתות ותפוקה נמוכה מתקבל נמל מפגר ומסואב. האשמה אינה ביו”ר הוועד אלון חסן, נתנו לו אז הוא לקח. האשמה היא ברפיסותם של הנהלת הנמל, חברת הנמלים, ההסתדרות והממשלה.

אין לי כל אשליות: נמל זה, עם ציוד שעלותו מיליארדים, ימשיך להיות מושבת ומועצם וימשיך לחגוג שבתות וחגים כהלכתם.

אורי אדר, חיפה

שבחי ירושלמי

בתגובה על “יחי המלך דורון” מאת מיכאל הנדלזלץ (“הארץ”, 14.6)

בהצגת הבכורה של “המלך הולך למות” מאת אז’ן יונסקו, ישבתי בסמוך למבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ. בסוף ההצגה ראיתיו מוחא כף ואף מריע “בראבו”. סברתי לתומי שהנה הצליח להתגבר על יחסו השלילי לעבודתה של הבמאית רִנה ירושלמי, כלת פרס ישראל. והנה, למחרת אני קורא במדור “אמש בתיאטרון” את שבחיו של השחקן בתפקיד הראשי, דורון תבורי, את שבחי התאורן והמוסיקה, אך אשר לבמאית הוא כותב: “וההצגה שביימה – כמו שהיא יכולה, גם אם לא תמיד זה יוצא כל כך נכון - רנה ירושלמי...”.

הנדלזלץ חולק שבחים גדולים לשחקן תבורי; זה בסדר, אך הוא מתעלם לחלוטין מן העובדה שכל תג במשחקו בוים על ידי ירושלמי. אם הוא סבור שהבימוי טוב – שיכתוב. גם אם הוא סבור שהבימוי גרוע – שיכתוב. אולם אין זה ראוי שמבקר יסתיר את עמדתו מאחורי המלים “ההצגה שביימה – כמו שהיא יכולה”. הרי זה מוכיח בצורה השקופה ביותר שדעתו על הבימוי טובה – אך היות שברנה ירושלמי מדובר, אין הוא יכול להודות בכך.

לא יצא לו כל כך נכון.

דן מירקין, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו