בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 19.6.2013

תגובות

פיצוי על “תג המחיר”

המעט שממשלת ישראל חייבת לעשות לאלתר הוא לפצות את בעליהן של 28 המכוניות שצמיגיהן נוקבו באבו גוש. תהיה זאת מעין בקשת סליחה של כלל אזרחי ישראל על מעשה הנבלה שנעשה לאזרחים שעמם אנו מקיימים מאז הקמת המדינה קשרי רעות למופת. החובה לפצות את הניזוקים מוטלת על הממשלה בשל אוזלת ידה לאתר ולשתק את האחראים ל”תג המחיר”, הממשיכים באין מפריע לעקור עצי זית, לפגוע בחפים מפשע, לשרוף מכוניות ועוד.

אני, כמרבית אזרחי ישראל, יליד הארץ, בוש ונכלם וברצוני לממן לאלתר את כל ההוצאות הכרוכות בתיקון התקרים של 28 המכוניות - אם הממשלה תסיר מעליה כל אחריות לאירוע הנפשע.

אמנון דרור, רמת השרון

הימור על החלום הציוני

בתגובה על “הדילמה של אנג’לינה ג’ולי” מאת משה ארנס (“הארץ”, 18.6)

משה ארנס העלה במאמרו נקודה חשובה ביותר: הסיכוי לאימות התחזיות הדמוגרפיות האפוקליפטיות. כמדען לשעבר (פרופסור לאווירונאוטיקה בטכניון) יודע ארנס היטב לחשב הסתברויות, וטוען כי ייתכן “שבשנים הבאות יסתבר שהתחזיות טעו בעשרה, עשרים ואולי שלושים אחוזים!” ולכן נטישת שטחי יהודה ושומרון “איננה עצה טובה במיוחד”.

האומנם? נניח שהוא צודק והסיכוי למימוש התחזיות הדמוגרפיות, המנבאות את חיסול המדינה היהודית, הוא “רק” 50%, וכפי שאומר ארנס – עלולות התחזיות לטעות ב–30% - האם לכך הוא מסכים? להימור של 50% סיכוי לחיסול המדינה הציונית?

נקודת הראות הסטטיסטית חשובה ביותר: על איזה אחוז סיכוי מוכנים ארנס ותומכיו, אשר אינם נבהלים מהתחזיות, להמר? הרי כאשר כדבריו “התוצאה קריטית, בלתי הפיכה – מה אז?”, כלומר הרס החלום הציוני, על זה הם מוכנים להמר?

משה עצמון, תל אביב

ואז יתחיל הלחץ האמיתי

בתגובה על “בנט: הסכסוך בין ישראל לפלסטינים הוא כמו רסיס בישבן - בלתי פתיר” מאת ברק רביד (“הארץ”, 18.6)

“לבנות, לבנות, לבנות”, טוען נפתלי בנט כשהוא מוסיף שרעיון המדינה הפלסטינית נגמר. אנשי הבית היהודי טוענים גם, שאם נמשיך לבנות באופן חד־צדדי נגיע למצב שבו העולם יתרגל למפה החדשה בדיוק כמו שקרה בגולן. באמת לא יהיה קל לפנות גושי התיישבות יהודיים.

ייתכן שלאפשר בנייה בשטחים זו אסטרטגיה מצוינת של הפלסטינים. מדוע? נניח שהבנייה תימשך ותימשך ותימשך. יגיע היום, אולי כבר הגיע, שבאמת יהיה כמעט בלתי אפשרי לפנות חלק גדול מהיישובים היהודיים. הצרה של ישראל תהיה שגם הפלסטינים יסכימו ויקבלו את הסטטוס קוו החדש. למה זו צרה? כי מה שיישאר לפלסטינים, אם ישראל תרצה בפתרון שתי המדינות, יהיה שטח קטן, לא רציף; הפלסטינים יטענו ובצדק שהם היו שמחים למדינה, אבל מדינה בשטחים שנוצרו אי אפשר באמת לנהל. הצרה של ישראל תמשיך בכך שהעולם יקבל את הטענות לא רק של ישראל אלא גם של הפלסטינים, ואז יתחיל הלחץ האמיתי – שוויון זכויות, או במלים אחרות: מדינה דו־לאומית.

יכול להיות שאסטרטגיית הבית היהודי וממשלת ישראל היא בעצם האסטרטגיה הכי טובה לפלסטינים? לא אתפלא אם הפלסטינים כבר הבינו את זה.

זה כמו קרב האיגרוף של מוחמד עלי נגד ג’ורג’ פורמן בזאיר, כשפורמן הכה, הכה, הכה, ואז...

איתי אשלגי, קיימברידג’, מסצ’וסטס

פולחן אישיות

אני חושב שחגיגות מלאות 90 לנשיא המדינה יצאו מפרופורציה.

הנשיא האמריקאי לשעבר, ביל קלינטון, גובה סכום נכבד תמורת נאומו; אני מניח שברברה סטרייסנד גם כן אינה מופיעה בחינם. הוסף לכך את התרועות בתקשורת - האם אנחנו מפתחים כאן פולחן אישיות?

אני מעריך מאוד את שמעון פרס על הישגיו, על יכולתו וגם על דעותיו ועל כך שהוא משמיע אותן. פגשתי אותו, בעבודתי, בפעם הראשונה כשהיה סגן שר הביטחון ושוב כמה פעמים לאורך הדרך. כמובן, אינני מכיר אותו מקרוב אך אני די בטוח שההילולה הזאת אינה לרוחו.

יואב סימון, רמת השרון

תזכורת למקטרגים

במדינת ישראל קיים מנהג נלוז. כשמישהו משמיע מלת ביקורת על מישהו, מיד ממהרים עוד כמה מלעיזים להצטרף למקהלת ה”נגד”, ואני מתכוון לאלה המותחים לאחרונה ביקורת על החגיגה לכבוד יום הולדתו ה-90 של נשיא המדינה שמעון פרס.

לכל המלעיזים והמשמיצים צריך להזכיר, כי זה נשיא המדינה הראשון, אגב לא רק בישראל, שזוכה להגיע לגיל המופלג 90 כשהוא עדיין מכהן, והוא צלול ומבריק, פיו מפיק מרגליות והוא מתקבל בכבוד־מלכים בכל העולם. מדינת ישראל צריכה להיות גאה בכך שאישי ציבור נכבדים מכל העולם באים כדי לתת כבוד לנשיא. חשוב לציין, כי החגיגה שעליה מותחים ביקורת היא רק אחד מתוך עשרות מפגשים ודיונים החשובים למדינה, שייערכו במשך שלושה ימים, במסגרת “ועידת הנשיא”.

לא צריך להכביר מלים כדי לרענן את זיכרונם של תושבי ישראל ושל כל המבקרים והמקטרגים על החגיגה לכבוד פרס, כי הודות לפעילותו בתקופת שירותו כמנכ”ל משרד הביטחון, הוא יזם, קידם והקים את הכור הגרעיני, שבעטיו ובזכות קיומו כגורם מרתיע, קיימת עדיין המדינה.

יחיאל אמיתי, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו