בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוק יש לפרש לפי מטרתו

תגובות

בתגובה על מכתבו של עו”ד משה כהן, דובר משרד המשפטים, “בכפוף
 לאישור מוקדם” (“הארץ”, 17.6), שהגיב על “לא ממש נפקדים” מאת
 טליה ששון (“הארץ”, 14.6)

מאיר שמגר, בהיותו היועץ המשפטי לממשלה, כתב חוות דעת כבר בשנת 1968, שחוק נכסי נפקדים, התש”י - 1950, לא התכוון לחול על הסיטואציה של סיפוח מזרח ירושלים ב–1967, אלא על המצב שנוצר בתקופת מלחמת העצמאות ב–1948. מני מזוז, בהיותו יועץ משפטי לממשלה, חזר על חוות דעת זו.

בעקבות הסיפוח החד־צדדי על ידי המדינה, הפכו בעלי אדמות שנמצאות בשטח המסופח לנפקדים, אם לא היו בשטח המסופח במועד שנעשה בו מפקד אוכלוסין ב–1967. מדובר באנשים שנתינותם ו/או מקום מושבם ב”ארץ אויב”.

חוק יש לפרש לפי מטרתו. אם חוק נכסי נפקדים לא אמור היה להתייחס לאדמות שבסיפוח מ–1967, בדין קבע השופט בועז אוקון בעניין דקאק, כי תפיסת קרקעות אלה כנכסים נפקדים – אינה חוקית (גם בהתבסס על הדין הבינלאומי).

יתר על כן, גם אם נאמר שתפיסת הקרקעות האלה חוקית מבחינה טכנית, היה ברור ליועצים המשפטיים לממשלה שאין להחילה במקרה זה, ולא ייקוב הדין את ההר. גם בית המשפט העליון, במסגרת החלטות הביניים בעניין דקאק, רמז ברמז עבה שאין דעתו נוחה מתפיסת הקרקעות הללו על פי חוק נכסי נפקדים.

לכן, ההוראה המיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שיש להביא את ארבעת המקרים התלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון לוועדה שתמליץ או לא תמליץ על שחרור נכסיהם, אין לה מקום. יש לשחרר להם את אדמותיהם לאלתר.

שולמית שיפר, עו”ד, תל אביב

(הכותבת מייצגת משפחה שהמקרה שלה דומה לזה שתלוי ועומד בבית המשפט העליון)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו