בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 27.6.2013

תגובות

נחוצים צעדים מיידיים

אל מס השפתיים שמעלים השלטונות למאבק בפעולות “תג מחיר” כדאי שיתוספו צעדים שאותם אפשר לנקוט מיידית, כגון מתן פיצוי הולם לנפגעים, שיהיה זהה בגובהו לפיצוי של נפגעי פעולות טרור.

שלמה גולדמן, קרית ביאליק

מועדון קריאה בקריה

בתגובה על “קרית מוצקין כמשל” מאת
 יאיר אסולין (“הארץ”, 21.6)

יאיר אסולין מבקר את הפעילות התרבותית בקרית מוצקין כמשל לזאת שבחברה הישראלית. על ספסל הנאשמים מושיב אסולין, בין היתר, את הספרייה העירונית, המתהדרת בחלון ראווה מזכוכית ובשְלוש קומותיה המיותרות, שכן הראשונה מוקדשת, אבוי, למשחקייה לילדים. היה ראוי להסביר, שבמשחקייה זו מתקיימות פעילויות מובְנות ומכוונות לילדים, כחוגי העשרה בדרמה, בריקוד, בסיפור, ויוגה לפעוטות. צר לי שהכותב לא מצא לנכון לגלות עניין בטיפוח הרצף התרבותי שלאורך הדורות בקריה.

את התושבים מציג אסולין כמתיימרים להיחשב קוראים: "מספיק להחזיק ספר, שיראו אותך מחזיק ספר". כמי שמעבירה במקום חוג קריאה למבוגרים, הדן ביצירות מקור וביצירות מתורגמות של מיטב הסופרים, אני מניחה, שהכותב אינו מצוי בפעילויות בספרייה. לא ייתכן שצ’ינגיס אייטמטוב, ג'ון ויליאמס ודוד פוגל המנוחים, ויבל"א - אלונה קמחי, אמיר גוטפרוינד ואסתי ג. חיים נחשבים בעיניו למחברי "רומנים למשרתות", או לכותבי "ספרות אזוטרית".

הספרייה העירונית מקיימת שנים רבות מפגשים עם סופרים. 200 מנויים אוהבי ספר, בני נוער ומבוגרים, באים למועדון הקריאה מהקריות, מעכו ומנהריה. נדמה לי, שבהכללותיו לא התכוון הכותב לפגוע בכבודם של עמוס עוז, מאיר שלו, סמי מיכאל, דב אלבוים ואחרים, הרואים בספרייה אכסניה ראויה לקשר הבלתי אמצעי עם הקוראים. אגב, בקהל ניתן למצוא גם משתתפים בחוגי הכתיבה היוצרת שהנחיתי במקום בשנים האחרונות.

השבוע, למשל, נערך בספרייה מפגש עם הסופרת אסתי ג. חיים על הרומן עתיר השבחים שלה, "אנשי פינות". הרצאתה והדיאלוג שלה עם הקוראים שבקבוצתי היו מרתקים ומעשירים, ודנו הן ברומן והן בתהליכי הכתיבה האישיים והמורכבים.

לאה פוקס, חיפה

רבי מלל וקטני מעש

בתגובה על מכתבו של דוד לרמן “אין בינינו תחרות” ("הארץ", 21.6) ועל "היהודים שהקדימו את הבריגדה" מאת ישעיהו ילינק (“הארץ”, 17.6)

דוד לרמן כותב: "כל יהודי נלחם כשניתנה לו האפשרות, אין בינינו התחרות”. לרמן היה חייל בפלוגה 28, הגדוד השלישי של הבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה. כרבים מחיילי הבריגדה, לא היה ביכולתו לדעת מה באמת היה מספר המתנדבים לבריגדה, להגנה, לפלמ"ח וגם לארגוני "הפורשים", כפי שהם כונו, וליתר כוחות הלוחמים להקמתה של מדינת ישראל. אבל אלה שחזרו מאירופה המעשנת גם לא ידעו וגם לא יכלו לדעת מה היה מספר המשתמטים, שלא השתתפו בניצחון על הנאצים ולא השתתפו במלחמת העצמאות וגם לא התגייסו ולא שירתו ולא לחמו למען המטרה הנעלה ביותר גם באותם ימים - הקמת מדינת ישראל.

אולי היום זה הזמן להזכיר לכולנו את אלה שבאמת עשו ולא רק מדברים. יש בינינו אחדים רבי מלל וקטני מעש, אל לנו לשכוח זאת.

שמשון בן אשר, תל אביב

היהדות האמיתית

בתגובה על "מלחמות היהודים” מאת בני ציפר (“הארץ”, 21.6)

אני אוהב לקרוא את בני ציפר. הוא בדרך כלל מקורי ומעניין. לרוב אני מסכים עם דבריו. לכן נדהמתי לקרוא במאמרו את המשפט הבא על מה שאומר הרב עובדיה יוסף בדרשותיו, ואני מצטט: "הוא אומר שאלה פניה האמיתיות של היהדות, פנים מכוערות, לא סובלניות, בלי קוסמטיקה. הוא אומר שהיהדות האמיתית היא דבר כוחני ושלא נאמין למי שיאמר לנו שזה לא כך. בזה אני מסכים אתו לחלוטין".

ציפר אינו אומר שאלו פניו של רב זה או אחר, של מוסד הרבנות הנוכחי, אלא אלו פניה של היהדות, זו בת 3,500 שנה, זו של "לא תרצח", זו של ישעיהו הנביא, של הרמב"ם, זו של שישה מיליונים שנטבחו אך ורק על היותם שייכים אליה.

שום אנטישמי לא היה מצליח לנסח משפט טוב מזה. שגגה קשה יצאה מעטו של ציפר.

אמנון בן זאב, ירושלים

בשבח התקינות

בתגובה על מכתבה של יעל דיין "מפלגה לאזרחים בלבד" (“הארץ”, 24.6)

התופעה של התפקדות הארגזים למפלגות לפני בחירת מועמדיהן לכנסת ולעיריות נהוגה וידועה לשמצה. המפלגות בדרך כלל מתפשרות עם התופעה הפסולה, המסלפת את רצון הבוחר האידיאולוגי. בליכוד, למשל, לעומת מספר גדול של מתפקדים מההתנחלויות, התברר שמספר המצביעים למפלגה בבחירות עצמן היה קטן בהרבה.

מרצ, כדי למנוע תופעה דומה בשורותיה, קבעה, שהתפקדות תהיה תקפה רק כאשר יוכח שהמתפקד שילם מכיסו את דמי החבר. נמצא מי שרואה פסול בשאיפה זו לתקינות דמוקרטית. מאחר שמועמד פקד בוחרים ממזרח ירושלים ששילמו את דמי החבר שלהם במזומן, והפריימריס בסניף ירושלים בוטלו משום כך, הדבר מוכיח כביכול, שבמרצ יש "תקנות אפרטהייד", וגם שאין היא מעוניינת בבוחרים "החיים בתנאי עוני".

כשמתכוונים להשמיץ, אפשר להטיל דופי בכל כוונה טהורה.

יוכבד מושקוביץ', תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו