בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 9.7.2013

תגובות

השפעה סביבתית

בתגובה על “קינג ביבי בעקבות הנסיכים” מאת ישראל הראל (“הארץ”, 4.7)

ישראל הראל מציע תיאוריה מתחום הפסיכולוגיה החברתית, וסבור שהסיבה ש”נסיכי” הליכוד נטשו את האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה איננה השפעת היסודות הליברליים במשנת ז’בוטינסקי אלא משום שהם - “אשכנזים כולם” כדבריו - הושפעו מן הסביבה החברתית שאף היא כפי הנראה אשכנזית (ואף “שמאלנית”).

אם נכונים הדברים, השיטה הראויה להראל וחבריו ביש”ע למנוע זליגה של הדוגלים בדרכם אל מחוזות זרים היא להקים יישובים בעלי גוון אידיאולוגי, מסגרות חינוכיות ותנועות נוער נפרדות ואמצעי תקשורת נפרדים. זה ימנע חלילה השפעה שמאלנית מן “הסביבה החברתית”. איך לא חשבו על זה קודם?

קלמן נוימן, ירושלים

דמוקרטיה של כיכרות

בתגובה על מאמר המערכת “שלטון העם” (“הארץ”, 5.7)

אכן, בכללותה נכונה הקביעה של מאמר המערכת, ש”מצרים, הבהירו המפגינים, לא תסתפק בדמוקרטיה פרוצדורלית הנשענת על תוצאות בחירות”. מה שהתחולל במצרים הוא גסיסתה של הדמוקרטיה הייצוגית. מאז המהפכה הצרפתית, הדמוקרטיה הייצוגית הגבירה את כוחה והיקפה והשתלטה על מדינות רבות. דומה שתפקידה ההיסטורי חולף והולך ללא שוב.

במצרים התקיימו בחירות ארציות ייצוגיות, ומוחמד מורסי נבחר כדת וכדין לנשיא ברוב של 51 אחוז ובתמיכה מאסיבית של האחים המוסלמים. המתנגדים לו לא השלימו עם תוצאות הבחירות בייצוגיות ודרשו לפטר את הנשיא שנבחר לאחרונה. באמצעות הרשתות החברתיות האינטרנטיות נקראו ההמונים מיידית לכיכרות כדי לדרוש בחירות חוזרות. מיליוני חתימות חיזקו את דרישת ההמונים. השיטה הדמוקרטית הייצוגית התחלפה בן לילה ל”דמוקרטיה של הכיכרות”. לא הקלפי קבעה את התוצאות אלא מפגיני הכיכרות שלא ויתרו והשיגו את מבוקשם. הצבא נהפך חיש מהר לכלב השמירה של הדמוקרטיה החדשה ונתן גיבוי כוחני להמונים המפגינים.

הדמוקרטיה הייצוגית הולכת וגוססת לנגד עינינו, ונראה שבמדינות רבות ייקבע שלטון העם בעשורים הקרובים בכיכר ולא בקלפי.

ד”ר ישראל בנימינוב, רמת גן

תגובה ציונית הולמת

הביטוי תגובה ציונית הולמת חדר לעולמנו התקשורתי לפני שנים. הרעיון שעמד מאחוריו היה זה: מאחר שאין ביכולתנו למנוע לחלוטין פיגועים חבלניים - הבה ננסה דרך אחרת. אם מבצעי הפיגועים יידעו שלאחר כל פיגוע יתוסף מאחז בשטח - הם ישקלו שוב אם כדאי לבצע פיגועים.

אפשר כמובן להתווכח אם הדרך הזאת פתרה את הבעיה, אבל ניתן לנצל את כיוון המחשבה הזה לפתרון הבעיה הבלתי נפתרת של פיגועי “תג מחיר”. הבה נכריז, כי בכל יישוב שבו תתבצע פעולת “תג מחיר” - לא רק שהנפגעים יפוצו בצורה נדיבה על ידי מדינת ישראל, אלא שהמדינה גם תתרום לאותו ישוב פרויקטים בתחומי חינוך ורווחה. והיה אם ייתפסו המפגעים, יהיה עליהם לשאת לא רק בעונש מהתחום הפלילי, אלא גם להחזיר למדינה את הוצאותיה על פיצוי הנפגעים.

חנן גולן, סעד

אין בסיס להשוואה

ראיתי את הסרט “שומרי הסף” (לא את הסדרה) בהרבה עניין, עם הרגשה שאציץ לדרך שבה אנשים מבינים חושבים. כמו רבים הוקסמתי מן היכולת של הבמאי להושיב את ראשי השב”כ לשעבר לראיונות החושפים את התלבטויותיהם. כל זה היה נכון עד למשפט האחרון של אברהם שלום, אשר טען כמין סיכום שפעלו כמו הנאצים בארצות שכבשו.

הופתעתי מן הבורות הזאת. את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה אפשר ללמוד. לדוגמה, בתגובה על חטיפת קצין על ידי המחתרת השמיד הצבא הגרמני בצרפת כפר שלם - אוראדור - גברים, נשים, טף, כל האוכלוסייה. הגרמנים עשו זאת גם במקומות נוספים.

אין לי ידע על פעולותינו, אלא מה שמספרים; אני חושבת שלא הגענו לפעולות כאלה וחסנו לא פעם על החלשים.

ד”ר יהודית שטרן, תל אביב

רחבת התיאטרון ריקה

בתגובה על “מובלעות של שמחה” מאת עמירה הס (“הארץ”, 28.6)

במשך השבוע שעבר עמדה רחבת תיאטרון אל־חכוואתי בירושלים המזרחית ריקה מאדם. בשבוע שקדם לו המתה הרחבה ילדים שעמלו על הכנתה לקראת פסטיבל תיאטרון בובות בינלאומי שעתיד היה להתקיים בה, אלמלא החליט השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ’ להטיל צו סגירה על המקום למשך שמונה ימים. לשווא מתחו הילדים דגלונים צבעוניים לאורכה ולרוחבה של הרחבה.

המראה העצוב של רחבת התיאטרון הריקה המחיש טוב ממלים את ממדי האבסורד: כאן תוכנן להתקיים תיאטרון בובות בינלאומי “לא חוקי”. “שלא כחוק” ביקשו מארגני האירוע להציע לילדי ירושלים המזרחית ברירה תרבותית נוכח דלות ומחסור. “שלא כחוק”, משום שלטענת המשרד והעומד בראשו, הפסטיבל נעשה “מטעם ו/או בחסות הרשות הפלסטינית” - טענה שאותה הכחישו מארגני האירוע, כפי שדיווחה עמירה הס.

במקום הפעלת שיקול דעת ושכל ישר, אסרה מדינת ישראל על קיום פסטיבל תיאטרון בובות בינלאומי לילדים, כמו היה זה אירוע עתיר סיכונים; דין פסטיבל לילדים כדין התכנסות בלתי חוקית, ואוי לה לבובה הסוררת.

אין זו אלא עדות נוספת לאטימותה של ממשלת ישראל כלפי זכויותיהם, צרכיהם ורווחתם של תושבי ירושלים המזרחית.

יונתן שילה דיין, בית זית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו