בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 18.7.2013

תגובות

מה שהיה להוכיח

בתגובה על “בין אי־שוויון לאפרטהייד” מאת
 שוקי פרידמן (“הארץ”, 16.7)

המאמר רק מוכיח את רמת ההתקרנפות שהגענו אליה. אין אפרטהייד בישראל או בשטחים, אומר ד”ר שוקי פרידמן, ומוכיח זאת בעזרת ציטוט של הפט שופ בויז.

ניחא, ייתכן שבישראל אין אפרטהייד כהלכה, אלא רק גזענות (כהלכה) ממוסדת. אך האם אין אפרטהייד ביהודה ושומרון? לשיא מכבסת המלים (הפניה ליומני ויקטור קלמפרר) הגיע כותב המאמר במשפט “אכן, השליטה בשטחי יהודה ושומרון מבלי שהחוק הישראלי חל עליהם, מייצרת מציאות משפטית מורכבת, שיש בה מאפיינים של חוסר שוויון ופגיעה בזכויותיהם של חלק מהתושבים שם”.

השליטה מייצרת? לא, ד”ר פרידמן, אנחנו מייצרים. מציאות מורכבת? כך מגדיר בוודאי החקלאי הפלסטיני את אדמתו שנגזלה ואת המטע שלו שאינו יכול להגיע אליו (פרט לימי שלישי בבוקר). מאפיינים של חוסר שוויון? מאפיינים? והשיא הוא “חלק מהתושבים”; איזה חלק? חלק המוגדר לפי צד הרחוב שבו הם גרים, או אולי גובהם? גזעם? לאיזה עם הם משתייכים?

גדי מינץ, רמת גן

  •  

מבית הספר למשפטים של המרכז האקדמי פרס מגיח ד”ר שוקי פרידמן ובפיו בשורה: אין אפרטהייד במדינה היהודית־דמוקרטית ישראל. והנה ציטוט ממאמרו: “אין ולו חוק אחד, גם לא תקנה או צו אלוף, שהפרדה גזעית עומדת בבסיסם או שהיא תכליתם”. על כך קשה להעיר: חוקים ותקנות הם ודאי תחום מומחיותו. ומה בקשר למציאות? מי בדיוק שווה למי בעין יברוד וביישוב השכן בית אל? ומה מצב השוויון בין בני אברהם בעיר שהוא קבור בה?

האם שמע ד”ר פרידמן כי בבירת ישראל שליש מהתושבים נהנים מיחס שונה מעט מאשר שאר תושביה? והנה, לתושבים אלה, אשר כנראה רק במקרה אינם יהודים, לא שמורה הזכות לבחור את השלטון במדינתם, הם אינם רשאים להיעדר מביתם תקופה שמעבר לתקנות (החלות רק עליהם) ועל פי תקנות דומות הם צפויים בכל עת לגירוש מעירם אם יחשוב בהם השלטון כי מרכז חייהם אינו בירושלים.

לסיום אבקש לנצל במה זו לשאלה אישית: באמתחתי תואר ד”ר ולאחרונה הגעתי למסקנה שהעולם אינו עגול אלא שטוח (ומונח על גבם של ארבעה צבים). בדעתי לכתוב על כך. בהנחה שהטיעון יהיה מנוסח היטב, האם יאות עיתון “הארץ” לפרסם זאת כמאמר?

יצחק הרץ, ירושלים

הודעה מיידית להורים

לאחר מספר רב של מקרים טרגיים שבהם נשכחו ילדים ברכב ההורים, נשכחו ומתו, אני רוצה להאיר צד שלא הוזכר בהצעות למניעת אסונות נוספים. יש לחייב כל מסגרת חינוכית טיפולית לילדים להתקשר בכל בוקר עם אחד ההורים במקרה שהפעוט לא הגיע, ולברר מדוע. נוהל כזה, שהוא פשוט וזול, יבטיח תשומת לב ובירור מיידי של כל אירוע ותקלה.

אין צורך בשום מנגנון ובשום תקנות, פשוט לחייב. הביצוע פשוט, אנושי ויעיל.

עפרה גולן, תל אביב

היכונו לישראבלוף שטחים

בתגובה על “האיחוד האירופי: כל ההסכמים שלנו עם ישראל לא יחולו מעתה על ההתנחלויות” מאת ברק רביד (“הארץ”, 16.7)

כפי שהורים היו מוסרים כתובת דמה כדי לרשום ילד לבית ספר מחוץ לאזור שהוא גר בו, נצפה עכשיו בהתפתחות תעשייה שלמה של זיופים והתחכמויות, המיועדים להסתיר את מיקומם האמיתי של אנשים, מפעלים ומוסדות בשטחים, הרוצים ליהנות ממתת אירופי, למרות הידוק החרם. יהיה מעניין.

צ’רלס קימן, ירושלים

תיוג עדתי

בתגובה על “תקיפה בחסות החוק” מאת צפי סער (“הארץ”, 16.7)

אני מסכימה עם צפי סער, שיש צורך ברפורמה מיידית בחינוך כדי לעקור נורמות שוביניסטיות והתבטאויות מאוסות של שופטים כלפי קורבנות אונס. אני מסכימה גם, שעיתונאי שאינו מתמצא בפרשת ילדי תימן אינו צריך לחוות דעה בנושא. אבל איך שייכת לכאן הזכרת מוצאו האשכנזי של העיתונאי, מעבר לשנאת אשכנזים, המפעפעת, לצערי, במאמריה המעולים של סער?

ואם בתיוג עדתי עסקינן, מדוע אינה מציינת כי כמה מהשופטים שהתבטאו בצורה עוינת כלפי קורבנות אונס, או פסקו לרעתן, היו מזרחים, שספגו ככל הנראה את נורמות ההתנהגות הללו מבתיהם המזרחיים (ובדרך כלל מסורתיים או דתיים)?

האם יש צורך לגרור ולהיגרר שוב לשיח העדתי המיותר הזה?

נאוה מילוא, הוד השרון

קליעה למטרה

בתגובה על “תשוקה אפלה לקולנוע” מאת
 אורי קליין (“הארץ”, 16.7)

פתיחת הרטרוספקטיבה לסרטי הבמאי הספרדי הנודע לואיס בונואל בהקרנת “וירידיאנה” היא קליעה למטרה במלוא מובן המלה.

הסרט משנת 1961, המגנה בחריפות את הפנאטיות הדתית של הכנסייה (הוחרם על ידי הוותיקן בעת שזכה בדקל הזהב בקאן) גורם לנו, הישראלים היהודים, להתבונן במראה. פנאטיות בכנסייה? חמישים שנה אחרי, יש לנו כאן רדיפת חיילים חרדים, המועמד לרבנות הראשית הרב שמואל אליהו, ובאירופה - מלחמת היהודים בשלטונות כדי להצדיק בשם חופש הדת שחיטה שאינה הומנית.

למרות הביקורת חוצת הדתות על הפנאטיות, היה לאוהבי הקולנוע גם “בונוס” - הזדמנות להיפרד מאוהב קולנוע וידיד גדול של ישראל, שגריר צרפת הפורש כריסטוף ביגו.

ערן אדומי, בית חרות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו