בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 28.7.2013

תגובות

הגדרה עצמית של מי

בתגובה על “שואלים את העם הלא נכון” מאת
אייל גרוס (23.7)

פרופ’ אייל גרוס כותב ש”משאל עם [משמש] כאמצעי דמוקרטי שדרכו יכולים תושבי שטח להביע את עמדתם על עתידם, תוך מימוש עקרון ההגדרה העצמית”.

על פי OCHAOPT (האומות המאוחדות, המשרד לתיאום עניינים הומניטריים, השטח הפלסטיני הכבוש), שטח C בגדה המערבית כולל מעל 60% מקרקעות הגדה המערבית, ובו גרים כ–300 אלף מתנחלים וכ–150 אלף פלסטינים. לו הכנסת היתה מחליטה לספח את שטח C כולו לישראל, האם פרופ’ גרוס היה רואה כסביר לערוך משאל עם שבו ישתתפו 450 אלף התושבים האלה בלבד?

כמו כן, האם סביר לערוך משאל עם בין תושביו (ישראלים ופלסטינים) של החלק מהגדה המערבית שסופח ונקרא “מזרח ירושלים” כדי לקבוע את עתידו, מבלי לכלול ישראלים ופלסטינים הגרים מחוץ ל”מזרח ירושלים”?

הלל ברדין, ירושלים המערבית

בושה

בתגובה על “מוכר בייגלה ממזרח ירושלים נשלח לעשור בכלא כי פעל בלי רישיון” מאת ניר חסון (“הארץ”, 25.7)

אני מתבייש על שיש שופט/ת בישראל אשר שולח/ת אזרח (ערבי) לעשר שנים בכלא, משום שלא שילם את הקנסות שנפסקו לו ב-254 תיקים שנפתחו נגדו בבית המשפט, בגין מכירת בייגלה.

ברור לי שבכל בוקר, במשך שנים, עבר לידו פקח עירוני “חרוץ” ורשם לו דו”ח על מסחר ללא רישיון. ברור, כמובן, שלמוכר בייגלה אין כסף לשלם את הקנסות והחובות.

בטוח, שבין מאות התיקים של עיריית ירושלים, המחלקה המשפטית ומחלקת הרישיונות, ישנם חובות רבים מאוד שלא נגבו ולא ננקטו בעטיים צעדים בלתי אנושיים. זו בושה הן לעירייה והן לבית המשפט, אשר פוסק בנדון עשר שנות מאסר, כמו לכמה מההורגים והרוצחים שעברו בו.

עו”ד משה מרון, לשעבר סגן יו”ר הכנסת, רמת גן

שיקולים ביטחוניים

הדרך העולה מהכפר וואלג’ה למנזר כרמיזן היא דרך יפהפייה, מסוג הדרכים שתיירים היו באים לראות. אוויר הרים צלול כיין מתערבב עם שיחים וסלעים, פרחים ועצים, גיא והר וריח אורנים. לכביש הזה, שמוליך מכפר מוסלמי למנזר נוצרי במדינה היהודית, אפשר היה גם לקרוא ביקום מקביל כביש השלום.

ישנה רק בעיה אחת, צריך להקפיד להסתכל רק לצד שמאל, מכיוון שאם מביטים לצד ימין רואים אפור בעיניים, ואם מסתכלים טוב יותר רואים כי זוהי חומת ההפרדה המפלצתית, שלא רק שחסמה את הנוף בפני תושבי הכפר אלא גם חסמה להם את הגישה לעיבוד אדמותיהם.

לכביש הזה יש עוד חיסרון אחד קטן. אי אפשר לנסוע בו. לפני מספר שבועות החליטה ישראל להציב מחסום בתחילת הכביש, משיקולים ביטחוניים. הייתכן שצה”ל דואג להגן על בית ג’אלה מפני הטרוריסטים המסוכנים שבוואלג’ה?

אבנר כוכבי, כפר יונה

מעז יצא מתוק

בעבר יזמה הליגה הערבית חרם על חברות שסחרו עם ישראל. כל אותן פירמות פעילות היום בהצלחה בישראל והחרם נמוג. היה אמברגו על יצוא נשק לישראל וכתשובה הוקמה כאן תעשייה ביטחונית לתפארת ומעז יצא מתוק. על מדינות אירופה להפנים, שכל מה שקיים באירופה נמצא היום במקום אחר בכפר הגלובלי.

מרדכי מנור, תל אביב

מחשבה מטרידה

בעקבות הרצח שביצע בשבוע שעבר מאבטח בירושלים, בנשק שסופק לו במקום עבודתו, עולה שוב הדיון בשאלה אם יש צורך לאסור על מאבטחים לשאת את נשקם מחוץ לשעות העבודה. אולם, עצם המחשבה על פתרון שכזה מטרידה ביותר. אם אנו מאמינים שזאת הדרך היחידה למנוע אירועים כאלה, ואין אנו סומכים על מאבטח שיפעל באחריות עם נשקו האישי, איך נוכל לבטוח בו כמאבטח חמוש בזמן עבודתו עצמה? אדם אשר קיים חשש כי הוא עלול להשתמש בנשקו לביצוע מעשה פלילי מחוץ לשעות העבודה, לא ראוי לשמש שומר בבתי ספר, קניונים או גני ילדים.

הפתרון הנכון הוא, אם כך, תיקון המצב הנוכחי שבו מתקבלים מאבטחים לעבודה כמעט ללא בירור מוקדם או סינון. בכך יצומצם באופן משמעותי הסיכון למקרים כאלה.

טמיר וייס, נס ציונה

כוכבי לכת נדירים

בתגובה על “צ’ייקובסקי היה אומר” מאת
חגי חיטרון (“הארץ”, 24.7)

בביקורת של חגי חיטרון על הקונצרט של התזמורת הסימפונית ראשון לציון חסרה התייחסות לחלק השני של הקונצרט: כוכבי הלכת מאת המלחין גוסטב הולסט. מן הראוי היה להתייחס לביצוע יצירה זו, שאינו נפוץ במחוזותינו, גם אם זה היה דוחה את הפרסום ביום נוסף.

אלון שטנר, ראשון לציון

נחמו נחמו עמי

בתגובה על מכתבו של עמנואל הררי “פינה קטנה” (“הארץ”, 21.7)

לדעתי מתפרסמים גם כיום ב”הארץ”, וללא כל צורך בפינה מיוחדת לשם כך, דברים רבים שיש בהם נחמה לפרט ולכלל.

עדה הרצברג, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו