בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 17.10.2013

34תגובות

שלושה נשיאים חדשים

בתגובה על מודעה של משרד ראש הממשלה (“הארץ”, 15.10)

המודעה שהתפרסמה מטעם משרד ראש הממשלה קוראת להגיש הצעות לקבלת תמיכה לפעולות חינוך להעמקת מורשתם של שלושה אישים. וכך נכתב במודעה: “מבחנים למתן תמיכות לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב התשמ”ה–1985 לשנת 2014 במוסדות ציבור המנציחים את זכרם ופועלם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה שהלכו לעולמם: בנימין זאב הרצל ז”ל, זאב ז’בוטינסקי ז”ל, השר רחבעם זאבי ז”ל”.

הנה, בחסות החוק המאפשר, כמדי שנה, להסתיר הקצבות כספים שונות, קמו לישראל שלושה נשיאים, ואולי שלושה ראשי ממשלה, חדשים. ללא קשר לשאלה אם אלה האישים, או האישים היחידים, שראוי להקצות כספים ללימוד תולדותיהם, הגם שלכל אחד מהם חוקקה הכנסת חוק המאפשר להקצות להם “תקציבי פיתוח”, לפנינו שוב תזכורת לכך שחברי הכנסת המצביעים על התקציב לא ממש קוראים את סעיפיו טרם הצבעה.

וכל זאת בשבוע הזיכרון לאחד מראשי ממשלת ישראל. בחודש של דיונים מעמיקים על ראשת ממשלה.

מיכל סלע, עיתונאית, ירושלים

ניגוד עניינים חמור בהרבה

בתגובה על “רפורמה להגנה על בעלי חיים זוכה לתמיכתם של נתניהו ולבני” מאת ברק רביד 
וצפריר רינת (“הארץ”, 14.10)

ההעברה של הגנת בעלי חיים ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה, שהוצעה על ידי השר להגנת הסביבה והלהיבה את ראש הממשלה ואת שרת המשפטים, צפויה להצית ניגוד עניינים תוך־משרדי חמור בהרבה מזה שכיום מטריד במשרד החקלאות.

הביטוי “הגנת בעלי חיים” מכליל שני עניינים שונים ומנוגדים. הראשון, מניעת צער בעלי חיים - רעיון מוסרי ותיק שצובר תנופה ציבורית עם גבור המודעות לכך ש”רגשות” אינם נחלתו הבלעדית של האדם. אפשר להתווכח על המוסריות של האפליה במתן חסות חמה לכמה חיות חביבות ובראשן החתול, בצד התעלמות ממיליוני חולדות פיקחות ומכרסמים אחרים. אך במקום שהחסות אכן מופעלת, המפעילים מתוגמלים בתחושת סיפוק עמוק.

מנגד עומדת שמירת האוכלוסיות, הבסיס לשמירת המינים, עמוד תווך של שמירת הביוספרה, אשר בתקינותה תלוי קיום האדם.

אף ששתי הגישות מלוות באהבת חיות, הן מתנגשות בנקודות רבות. חתול הבית הלטיף, חביב הציבור, המשמיד בשיטתיות (יותר מהדרוש לתזונתו) את חיות הבר הקטנות, הוא רק דוגמה קיצונית לבעיה רחבה. מניעת צער בעלי חיים היא הגנת הפרט (לטובת מצפוננו) אבל שמירת טבע היא הגנת הכלל (לטובת קיומנו). ביחס לאוכלוסיית האדם הניגוד המקביל מטופל על ידי איזון בין משרדים שונים. בעיקרון, מערכת המשפט שומרת על זכויות הפרט, בעוד האוכלוסייה מוגנת מעולם הפשע על ידי המשטרה. קיבוץ שני התפקידים, לגבי בעלי החיים, בגוף אחד יחבל בשתי המטרות.

פרופ’ (אמריטוס) יהודה ל. ורנר, ירושלים

מכה חברתית

בתגובה על “1974” מאת ארי שביט (“הארץ”, 10.10)

המשבר הקיומי הראשון של החברה הישראלית אכן התחיל ב–1974. השינוי בכל מערכות החיים החל כאשר ההנהגה הלאומית החדשה נטשה את השקפת העולם החברתית־שוויונית. זה התבטא ב–1981 בביקורת הרסנית על כל מה שנעשה בשטח הכלכלי־חברתי מאז הקמת המדינה, לדוגמה הסתת תושבי עיירות הפיתוח נגד הקיבוצים והמושבים (הקיבוצניקים המיליונרים שיושבים על יד בריכות השחייה ומנצלים את תושבי העיירות), ונמשך בהפרטת מוסדות הרווחה. ייצוב המשק בזמן האינפלציה של 1984 נעשה על חשבון מערכת הרווחה והשכבות החלשות בלבד. התחיל חיסול התעשייה ההסתדרותית והפרטתה; מטרתם העיקרית של מפעלי כור וסולל בונה היתה פיתוח הארץ ויצירת מקומות עבודה, ולא מיקסום רווחים (הם פירנסו מעל 50 אלף משפחות). אחרי כמה שנים נמכרה גם תנובה, שבמשך כשבעים שנה סיפקה תוצרת חלב ובשר טובה במחירים סבירים לשביעות רצון הצרכנים וגם החקלאים. בינתיים הופרטה (נמכרה בזול) התעשייה הכימית הממלכתית.

הצעדים הללו פגעו קשות בעבודה המאורגנת ובביטחון התעסוקתי. פוטרו עובדי ייצור מאורגנים לטובת עובדי קבלן זולים, בלי תנאים סוציאליים. כל זה יצר שכבת עובדים מתחת לקו העוני.

האם יש לכל אלה השפעה על התפרקות החברה הישראלית? חומר למחקר סוציולוגי.

משה ורטש, רמת השרון

ממד של כפייה

בתגובה על “הדרת חרדים” מאת דב הלברטל (“הארץ”, 8.10)

המאמר משקף את דעתו ונקודת מבטו הדתית הסובייקטיבית של הכותב, שאני כחילוני ליברלי חולק עליה. על שלטי חוצות המקדמים את מועמדותן של נשים בבחירות המקומיות הוא כותב: “יש בכך ממד של כפייה על התושבים המתנגדים לשלטים”. האם בהסרת שלטי החוצות אין ממד של כפייה?

הלברטל כותב על “חוסר הטקט וחוסר ההתחשבות של אותן נשים שברצונן להתבלט, להתפרסם ולעורר פרובוקציה”. את הפרובוקציה מעורר במקרה זה הלברטל עצמו, כמשקף את דעת האוכלוסייה החרדית. נכון שהנשים המתמודדות רוצות להתפרסם, אך זאת לא מרצון לעורר פרובוקציה, אלא מעצם מהותם ומטרתם של שלטים אלה - שלטי פרסומת של מועמדים/ות בבחירות.

במשפט המסכם של המאמר - “הסיפור האמיתי של שלטי החוצות בירושלים אינו על הדרת נשים אלא על חוסר התחשבות בוטה ועל הדרת החרדים” - יש להפוך את הסדר בין נשים וחרדים.

דניאל רגב, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו