בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 4.12.2013

תגובות

לא לייהוד, כן לפיתוח

בתגובה על "זרוע ההתיישבות של הממשלה
יוזמת הקמת יישובים חדשים לייהוד הגליל"
מאת צפריר רינת ("הארץ", 1.12)

מן הראוי לציין שלא ייהוד הגליל דרוש, אלא פיתוחו לטובת כלל אזרחיו הישראלים מתוך התחשבות בצורכי הסביבה, חיזוק יישובים קיימים, ואי פגיעה באיכות הסביבה.

חגי שלו, יהוד

 

עדינות נפש

שמעתי בחדשות שראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, נתן לאפיפיור פרנסיסקוס מתנות בביקורו בוותיקן: מנורה אמנותית וספר שכתב אביו ההיסטוריון על האינקוויזיציה בספרד.

איזו עדינות נפש. זה כמו לתת במתנה לראש ממשלת טורקיה ספר על שואת הארמנים במלחמת העולם הראשונה. הרגישות הזאת מאפיינת את ראש הממשלה וניכרת גם בהוצאותיו האישיות המשולמות מקופת המדינה.

מרצל גולדמן, תל אביב

 

בין אמנות טובה לוולגריות

בתגובה על "מדינת אשכנז" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 1.12)

לא ייאמן, וכמה כואב לראות את מידת התסכול, כפצע פתוח ממש, בקרב מי ש"לא אשכנזי" (או שליחו). במאמר, לצד הכאב, גם ערבובייה של מושגים וצביעה מניפולטיבית של כל דבר בגוון העדתי־פוליטי, שלדאבוננו כנראה לא תיגמר בימינו.

אני מחפשת סביבי לראות מה ממלא את עולמנו בהנאות מרגשות, עמוקות ואסתטיות לאין שיעור, ומגלה: יהורם גאון, יוסי, גברי וכל הבנאים, שייקה לוי, שושנה דמארי, עפרה חזה, שלמה בר, שלומי ולאה שבת, בעז שרעבי, אביהו מדינה, מרגול המיוחדת, זאב רווח, ששון גבאי. את מי שכחתי? ויצחק נבון, א.ב. יהושע, ולא לא: גם יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול, שלמה שבזי. איש מהם לא בא מווינה או מפולין, זה פלא.

הגיע הזמן להפריד בין אמנות טובה לבין וולגריות רדודה, וללמוד להכיר בהבדל בלי תסביכי נחיתות פרנואידיים. ולא "אשכנזיות" מייצג אריק איינשטיין אלא ערכים וטעם החיים שכנראה אבדו ואינם.

אולגה סער, תל יצחק

 

מחוץ למשפחת העמים

בתגובה על "האם נתניהו למד את הלקח?" מאת קרלו שטרנגר ועל המכתב של יואב סימון, "דברי בלעם לבלק" ("הארץ", 29.11)

שני הכותבים התייחסו לפסוק "הֶן עָָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". ברצוני להעיר על טעות שכבר השתגרה בהבנתו של הפסוק. בעברית המקראית לא קיימת "התחשבות" במובן שאנו משתמשים בו היום, כלומר הבאת עמדותיו ותחושותיו של האחר בחשבון כשמחליטים כיצד לפעול. מובן זה חדש יחסית. "יתחשב" בפסוק פירושו ייחשב או יימנה, כלומר - החלק השני של הפסוק הוא מקבילו של הראשון: העם שוכן לבדו, ואינו נמנה עם הגויים (=העמים). אילו היו עורכים רשימה של העמים, אומר הפסוק, עם ישראל לא היה נכלל בה - הוא היה נבדל ועומד בפני עצמו. בשום אופן אין כאן תיאור של (ובוודאי לא המלצה על) מדיניות פוליטית של התעלמות מהמתרחש סביב ומדעותיהם של אחרים.

מיכה מגן, ירושלים

 

עדות לעייפות חברתית

בתגובה על "מזלנו שאנחנו לא מאמינים לו" מאת יוסי שריד ("הארץ", 29.11)

בראשית היתה ההצגה, אחר כך, בסוף השבוע, קראתי את מאמרו של יוסי שריד. זה היה אותו קול אזרחי של יוסי שריד שאני מכירה ומוקירה, ועם זאת, בסולם הטונלי של הדברים היה משהו חדש, מתריס בעוצמה גואה מפני קלות הדעת של הרטוריקה המלחמתית.

בין המלים הקשות נדמה היה לי שאני שומעת אפילו קול מעומעם של חמלה על עצמנו, על שייתכן שאנו כבר לכודים והתפוקקה בריתנו עם האמונה האינסטינקטיבית ברצון החיים.

בשבוע שעבר גם צפיתי ב"צוותא" בהצגה "פפפפפפף" של אהרן לוין וירון אדלשטיין. היה משהו מעורר אי־שקט בנוכחותה של האקטואליה הביטחוניסטית כשיגעון המושך לכיוון פנטזיה מעורטלת מעכבות התבונה, ועם זאת היא דוברת בשפת הריאליזם על מקומות גיאוגרפיים מזוהים, על תוכניות אסטרטגיות מוכרות לציבור, ועל אופני שיח מכניסטי, עדות לעייפות חברתית נוראה. גם גלי הצחוק שרעמו בחלל האולם לעתים תכופות נשמעו לי כציוני ערך על מד הטירוף הכספיתי של הנהגתנו הלאומית. בערב הזה, הבדיון הבימתי לא היה סאטירה פוליטית, ולא פארודיה, ובטח לא פארסה, כי אנחנו מצויים אולי כבר מעבר לבדיון, צוחקים בייאוש את הוויתור הטראגי על הבחירה הרציונלית כשלפתע, מול עינינו המשתאות, הוויתור הסיר מסכה והיה לגזירת גורל של נגררים.

מדי טרינצ'ר, כפר־סבא

 

מסר מהפכני

בתגובה על "משחקים של אש וקרח" מאת 
רותה קופפר ("הארץ", 1.12)

בעקבות ההמלצה החמה הלכנו עם הילדים לצפות ב"לשבור את הקרח". התפלאנו לגלות שהכותבת החמיצה את הפואנטה של הסרט, וכמעט הצליחה לבלבל גם אותנו.

המסר של הסרט מהפכני בהרבה מכפי שהיא תיארה אותו. זהירות, ספוילר מדויק: ישועתה של הנסיכה הפצועה לא באה מנשיקתו של הנסיך, ואף לא מנשיקתה של אחותה. הצלתה באה לה ממעשה אמיץ שהיא עשתה בעצמה מתוך אהבת אמת. זהו מסר חזק שעל כל בנותינו ללמוד, גם אלו שמעריצות את הזמר המפורסם. הסרט, אגב, אכן מומלץ.

מיכאל כוגן, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו