בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל מזניחה את ילדיה

5תגובות

בתגובה על ״הילד שלי סובל״ ("הארץ", 9.12)

אלימות ילדים כלפי ילדים מזעזעת אך לא מפתיעה: ילדי ישראל גדלים לבד. הוריהם שוהים שעות רבות, רבות מדי, בעבודה, אם משום שהם קשי יום ונאבקים על פרנסתם, אם משום שהם קרייריסטים, ואם סתם משום ששעות העבודה בישראל ארוכות מהמקובל במדינות במערב. בזמן המעט שנותר להם לבלות עם ילדיהם אין להם כוח וסבלנות לחנך, להציב גבולות.

הילד הישראלי לומד מגיל אפס שהחיים הם ג׳ונגל, שהוא צריך להיאבק על מקומו, שרק החזק ייראה ויישמע: במעונות, שבהם התקן הוא מטפלת לשבעה תינוקות, בגנים העמוסים ובכיתות המתפקעות. את המטפלות, הגננות והמורות מדינת ישראל לא מתגמלת כראוי אבל מצפה מהן לעשות את הבלתי אפשרי - גם לאהוב, גם ללמד וגם לחנך.

בזמנו הפנוי (כשהוריו נעדרים פיזית או נפשית) הילד הישראלי חשוף ללא בקרה לתכנים אלימים או פורנוגרפיים בטלוויזיה ובערב הוא צופה בתוכניות הריאליטי שבהן מככבים בוטות, השתלחות או שיסוי, המתחרים זה בזה. את כל אלה הילד הישראלי ״מיישם״ באינטראקציה שלו עם חבריו: השפלה, ביזוי והתעללות.

ללא מבוגרים נוכחים ומעורבים בחייו כבדרך שגרה, הילד הישראלי גדל ללא קודים מוסריים, ללא חמלה ואמפתיה לזולת, ללא כבוד למרות ולסמכות. הילד הישראלי גם ישן פחות שעות בהשוואה לילדים אחרים במערב (תוצאה של חוסר הסמכותיות של הוריו?) - והנה עוד גורם המגביר את התוקפנות.

יוצא אפוא שמדינת ישראל מעודדת ילודה אבל מפקירה את ילדיה - בשעות העבודה הרבות של ההורים, במספר הילדים במסגרות החינוך ובתוכניות הריאליטי המתלהמות והמבזות.

לבי עם הילד הסובל ועם משפחתו, לבי עם כל הילדים הסובלים.

מיה עורב־הטל, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו