שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מכתבים למערכת 2.1.2014

הארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

משטרת כשרות וגאונות

בתגובה על "משטרת כשרות של הרבנות
 הראשית תילחם בעסקים כשרים ללא תעודה" מאת יאיר אטינגר ("הארץ", 31.12.13)

כרבים וטובים משומרי הכשרות בישראל שמחתי שמחה גדולה על יוזמתו הברוכה של סגן השר אלי בן־דהן להקים במדינתנו משטרת כשרות, שפקחיה יצוידו בתגי זיהוי ובמדים. סגן השר אף ראוי לשבח על כך שבניגוד לפוליטיקאים אחרים הוא אינו מנסה להסתיר את מניעיו הפוליטיים: "אני בעד מדינת ישראל כמדינה יהודית, ואנחנו צריכים לשאוף לכך שהכל ילך לכיוון של המדינה".

אם זאת מגמתו, ראוי שהמדינה גם תגן על אזרחיה מפני רבנים, כולל אלה המקבלים משכורת מהמשרד שסגן השר אמון עליו, המופיעים בחוצות כ"גאונים" אף שאין כל הוכחה רשמית לגאונותם. בניגוד ל"משטרת הכשרות", "משטרת הגאונות" לא תצטרך לגבות קנסות. את הקנס אפשר לנכות ישר ממשכורתו של אותו "גאון".

אלימלך הורוביץ, ירושלים

סיפוח הבקעה ומשמעותו

בתגובה על "ועדת השרים לחקיקה - דרכם
 של חברי הקואליציה ליצור פרובוקציות" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 31.12)

ועדת השרים לענייני חקיקה הצביעה בעד החלת החוק הישראלי על היישובים היהודיים בבקעת הירדן. האם זה אומר, שכל תושבי הבקעה ייהנו מסיפוח זה? כחברה במחסום־ווטש המבקרת באופן קבוע בכפרים הפלסטיניים בבקעת הירדן, איני יכולה שלא להבחין בהבדל העצום בין השירותים הבסיסיים הזמינים ליישובים יהודיים לבין אלה העומדים לרשות הכפרים הפלסטיניים.

האם סיפוח זה אומר, שעכשיו, אחרי יותר מ–45 שנות כיבוש, התושבים הפלסטינים של בקעת הירדן יוכלו סוף סוף ליהנות מהיתרונות של מערכות ביוב, מים וחשמל בכפריהם? האם סיפוח זה אומר, שחינוך וטיפול רפואי יהיו זמינים להם כפי שהם זמינים לתושבים היהודים?

האם סיפוח זה אומר, שמחסומים אקראיים בבקעה, המונעים ממשפחות פלסטיניות שנסעו מנקודה אחת למשנה בתוך הבקעה, יוסרו עכשיו? או שהסיפוח יהיה תירוץ להפרה מתמשכת של זכויות האדם של חלק מתושבי הארץ, ותימשך החדירה הצבאית לחייהם והמניעה המתמשכת של שירותים בסיסיים.

אביבה היי, אבן יהודה

לימבו תרבותי

בתגובה על "התרבות לסל וחסל" מאת אור קשתי וירדן סקופ ("הארץ", 27.12)

ראשית, גילוי נאות: אני חברת ועדת רפרטואר ב"סל תרבות ארצי", ותפקידי, כמו זה של כל חברי בוועדה, הוא לצפות ביצירות אמנות ולחוות דעה על איכות היצירה ומידת התאמתה לתלמידי בתי ספר (בהתנדבות, ובלא משוא פנים).

הכתבה של אור קשתי וירדן סקופ האירה את עיני, אך גם העציבה אותי מאוד. עצוב לי, שהמדינה שלנו "הולכת פייפן" גם מהכיוון הזה. אילו ילדים יגדלו כאן, אם בתי ספר יבחרו הצגות לצפייה "לפי נושא", או לפי המחירים הנמוכים שמפיקים יציעו להם כדי לקדם הצגה שלא עברה שום התבוננות מקצועית ומעמיקה? ואילו ילדים אנחנו מגדלים, אם התקציב מצד המדינה הולך ומידלדל, ושיקולים לא מקצועיים נכנסים לכאן? נראה לי שבמו ידינו אנחנו תורמים כך להגברת תרבות הרייטינג הקלוקלת.

לבי עם היוצרים, המנסים לקדם את עצמם כדי לשרוד כלכלית, אך גם הם מוכרחים להבין, שיש רף שאי אפשר לעבור מתחתיו, גם אם עושים לימבו. מוכרח להיות "שומר סף" בהצגה שמגישים ל"דלת הכניסה" של חיי התרבות של ילדינו. ומוכרח להיות תקציב שיאפשר לאיכות להגיע לכל פינה בארץ.

סמדר מור, תל אביב

השינויים שמשרד החינוך מבקש להחדיר לתוכנית סל תרבות ארצי כוללים מתן חופש בחירה לגופים בלתי מקצועיים. על פי תקדים זה, אפשר שבעתיד הלא רחוק יבקש המשרד האמון על חינוך ילדינו לפתוח לכל גם תוכניות לימודים ייעודיות אחרות ולאפשר למורים למתמטיקה להרכיב תוכנית לימודים בגיאוגרפיה, או לפרופסורים למשפטים להרכיב תוכנית לימודים בספרות.

נשמע נורא, נכון? אם כך, למה זה קורה כשמדובר בתרבות ואמנות? האם הן פחות חשובות?

בצל ההידרדרות התרבותית שחלה בארצנו ועליית מעמדם של פליטי "תוכניות מציאות" למיניהם, הגיע הזמן שמשרד החינוך יראה את עצמו אחראי גם לעיצוב טעמם האמנותי של ילדינו ולא ייכנע לכוחות השטח.

על האחראים להשאיר את מלאכת הרכבת התוכניות של סל תרבות בידי גורמים מקצועיים אובייקטיביים.

גל מרזן, תל אביב

סלדה מכל פרסום

בתגובה על "החיים כקללה" מאת גילי איזיקוביץ ("הארץ", 26.12)

שרי פיירשטיין מוזכרת בכתבה כאחת משש "נשותיו" של פנחס שדה. כמי שהיה בעלה אני יודע בדיוק מה שרי חשבה על שדה. היא ציינה פעמים אחדות שהוא סופר מוכשר אבל אדם נתעב, בעיקר משום שלדעתה היה שקרן פתולוגי וקמצן. מכאן ברור שמעולם לא היתה אחת מנשותיו בשום מובן. בזמן שחייתי עם שרי, הוא טלפן אליה פעמים אחדות והיא תמיד הגיבה בזעם על הטרדותיו.

לאחר מותה כתב שדה מאמר לזיכרה ובו ציין שהוא חי עם שרי בדירתה בירושלים. הוא ידע שהיא לא תהיה שם כדי להכחיש זאת, ומאותה סיבה פירסם רק לאחר מותה את דבר הבטחתה כביכול להינשא לו. גם להתאבדותה לא היה שום קשר לפנחס שדה.

שרי פיירשטיין מתה מזמן, הניחו לה ואל תכפישו את זכרה.

פרופ' ציון אביטל, גבעת יערים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ